כלאים, פרק ה', משנה ח'. משנה זו עוסקת בשאלה אילו מינים נחשבים כלאי הכרם, ואילו אינם נחשבים כך מפני שאין דרכם להיות מגודלים או שאינם ראויים לאכילה.
"המקיים קוצים בכרם":
"המקיים קוצים בכרם" - המדובר במי שמקיים שיחים קוצניים בתוך הכרם. "מקיים" - אף אם לא זרעם בידיו, הניח להם לגדול שם.
"רבי אליעזר אומר: קידש" - לדעת רבי אליעזר הקוצים יוצרים איסור של כלאי הכרם. הטעם לכך: במקום הנקרא ערב היו רגילים לקיים ולגדל קוצים אלו, מפני שהשתמשו בהם כמאכל לגמלים; ואילו במקום רגיל, מחוץ לערב, אין דרכם לגדלם.
"וחכמים אומרים: לא קידש" - לדעת חכמים אין הקוצים יוצרים כלאיים בכרם, שכן במקום זה מדובר בדבר בלתי אכיל. לעומתם סובר רבי אליעזר, שדי בכך שבערב נחשבים הקוצים מאכל לבהמה, כדי לאסור אותם אף במקום אחר.
וטעמם של חכמים: "שלא קידש אלא דבר שכמוהו מקיימין" - אין יוצרים איסור אלא בדבר שאנשים מגדלים ומקיימים במקום שבו אנו חיים בהווה.
מינים שאינם כלאי הכרם:
המשנה ממשיכה ומונה מספר מינים שאינם נחשבים כלאי הכרם, כיוון שאינם נחשבים מאכל אמיתי:
"האירוס" - יש המבינים שהוא הפרח אירוס.
"והקיסוס" - יש המתרגמים אותו לצמח המטפס.
"ושושנת המלך" - יש המתרגמים שושן המלך, מין של שושן לבן.
"וכל מיני זרעים" - זרעים שאינם ראויים לאכילה כלל, והם גדלים למטרות שונות. כיוון שאינם ירק ואינם פרי, אין הם יוצרים כלאי הכרם.
על כל אלו קובעת המשנה: "אינן כלאים בכרם".
הקנבוס והקינרס:
"הקנבוס - רבי טרפון אומר: אינו כלאים" - לדעתו אין הוא נחשב מאכל הראוי לאכילה. "וחכמים אומרים: כלאים" - לדעתם הוא כן נחשב כלאיים.
"והקינרס - כלאים בכרם" - הקינרס, שיש המבינים שהוא הארטישוק, נחשב כלאי הכרם, מפני שהוא ראוי לאכילה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בקוצים שבכרם, ואת הכלל שנקטו חכמים - "לא קידש אלא דבר שכמוהו מקיימין", היינו שאין האיסור נקבע אלא לפי דבר שדרך המקום לגדלו ולקיימו. עוד מנינו את המינים שאינם כלאי הכרם - האירוס, הקיסוס, שושנת המלך וכל מיני זרעים שאינם ראויים לאכילה, את מחלוקת רבי טרפון וחכמים בקנבוס, ואת הקינרס שהוא כלאיים משום היותו ראוי לאכילה.