כלאים, פרק ד', משנה ח'. המשנה פותחת: "הנוטע שתי שורות, אם אין ביניהן שמונה אמות - לא יביא זרע לשם" - הנוטע שתי שורות של גפנים, ואין ביניהן מרחק שמונה אמות, אין להביא לשם זרע של מינים אחרים.
כמה גפנים יש בשתי שורות אלו?
הרב מפרש כי מדובר בשתי גפנים בכל שורה, ארבע בסך הכול. והנה, בדרך כלל השיעור המינימלי של כרם מחייב שלוש גפנים בכל שורה, או לחלופין שלוש באחת ושתיים בשנייה, ואילו שתיים ושתיים אינן מספיקות.
שיטת הרב:
הרב מבין שכל האמור בשיעור המינימלי נוגע למידת ההרחקה מן הכרם מבחוץ: אין לו דין כרם עד שיהיו בו שש גפנים, או לפחות חמש, ומאותו רגע שיש לו דין כרם יש להתרחק ממנו ארבע אמות. אולם כאן מדובר במה שבתוך הכרם בכוח, ולעניין זה - האיסור לזרוע בתוכו - נחשב הדבר כרם אף בשתי שורות של שתיים, אלא אם כן יש ביניהן שמונה אמות. במקרה שיש שמונה אמות ביניהן, נחשבות אותן גפנים כגפנים בודדות, ודי בהרחקת שישה טפחים כדי לזרוע, כדין כל גפן בודדת.
שיטת שאר הראשונים:
ראשונים אחרים חולקים ואומרים כי מדובר במקרה שיש שלוש גפנים בכל שורה, כלומר בכרם רגיל. אלא שאם יש ביניהן שמונה אמות, מכיוון שמלכתחילה נטע במרחק שמונה אמות, אין הוא מקבל דין כרם כלל.
"היו שלוש":
ממשיכה המשנה: "היו שלוש, אם אין בין שורה לחברו שש עשרה אמה - לא יביא זרע לשם". בשלוש שורות אין שמונה אמות מספיקות, שכן בשלב זה יש למטע מעמד של כרם גדול, כרם רחב ידיים, ולפיכך נדרשות שש עשרה אמות, כדין קרחת הכרם - המקום הקירח שבתוך הכרם.
ויוצא מן הכלל יש כאן: מכיוון שאין לפנינו אלא שלוש שורות, אם נחרבה השורה האמצעית ולא נותרו אלא שתי שורות, אין מתייחסים לכך כאל קרחת הכרם המחייבת שש עשרה אמות, אלא די בשמונה אמות, כדין שתי שורות בלבד.
דעת רבי אליעזר בן יעקב:
רבי אליעזר בן יעקב, משמו של חנניה בן חכינאי, חולק על כך ואומר: "אפילו חרבה האמצעית, אין בין שורה לחברו שש עשרה אמה - לא יביא זרע לשם". אף שהיו שלוש שורות ונחרבה האמצעית, אם אין שם שש עשרה אמות אין לזרוע שם.
וממשיך: "שאילו מתחילה נטען - הרי זה מותר בשמונה אמות" - אילו היו שתי השורות הנותרות נטועות מלכתחילה באופן זה, היה הדבר מותר בשמונה אמות בלבד, כיחס שנקבע בתחילת המשנה. אולם מכיוון שהיו כאן שלוש שורות וקיבל המטע מעמד של כרם גדול, אף לאחר שנחרבה השורה האמצעית נשאר לו מעמד של קרחת הכרם, והוא טעון שש עשרה אמות כדי לזרוע שם. לדעת רבי אליעזר בן יעקב, משעה שקיבל את המעמד - שוב אינו נפקע ממנו אף לאחר שנחרב.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שיעורי ההרחקה הנדרשים בין שורות גפנים כדי להתיר זריעת מינים אחרים ביניהן: שתי שורות - שמונה אמות, ושלוש שורות - שש עשרה אמות, מפני מעמדן ככרם גדול ודין קרחת הכרם. נחלקו הראשונים בהבנת מספר הגפנים שבכל שורה ובשאלה אם המרחק שוללת את דין הכרם מלכתחילה, ונחלקו תנאים בשאלה אם מעמד קרחת הכרם נשמר גם לאחר שנחרבה השורה האמצעית.