כלאיים, פרק ד', משנה ז'. המשנה עוסקת בשתי שורות של גפנים הנטועות בשתי רשויות נפרדות, ובשאלה אם הן מצטרפות זו לזו להיחשב ככרם.
לשון המשנה:
"הנוטע שורה אחת בתוך שלו" - שורה אחת של גפנים (בין שורה של שלוש ובין של שתיים ושלוש) נטועה בקרקע שלו.
"ושורה אחת בתוך של חבירו" - השורה השנייה נטועה בקרקעו של חבירו.
"ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע" - ואף על פי שדרך פרטית או דרך ציבורית מפרידה ביניהן.
"וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים" - או שגדר עומדת ביניהן, והיא נמוכה מעשרה טפחים. עשרה טפחים הם הגובה התקני הנדרש כדי שייחשב הדבר לגדר ולמחיצה המחלקת בין דברים, וכאן גובהה פחות מכך.
"הרי אלו מצטרפין" - בכל אחד מן המקרים הללו מצטרפות שתי השורות ומתחברות להיחשב ככרם, אף שהן עומדות בשתי רשויות של שני אנשים שונים, ואף שיש ביניהן שביל של יחיד, שביל של רבים או גדר נמוכה מעשרה טפחים.
שיעורה של דרך הרבים:
המפרשים ביארו כי "דרך הרבים" האמורה כאן אינה דרך ברוחב שמונה אמות או יותר, שכן משעה שהרווח מגיע לשמונה אמות אין שתי שורות הגפנים מצטרפות, כפי שנלמד להלן - השורות צריכות לעמוד בתוך שמונה אמות. על כן בהכרח מדובר בדרך צרה מזו, ובאופן זה השורות מצטרפות.
גדר גבוהה מעשרה טפחים:
ממשיכה המשנה: "גבוה מעשרה טפחים - אינן מצטרפין" - כאשר הגדר גבוהה יותר מעשרה טפחים אין השורות מצטרפות, משום שיש כאן מחיצה החוצצת בין שתיהן.
"רבי יהודה אומר: אם עירסן מלמעלה, הרי אלו מצטרפין" - אם נטל את הגפנים עצמן והניחן על גבי הגדר, אפילו גבוהה עשרה טפחים, מצטרפות שתי שורות הגפנים שמשני צדי הגדר זו לזו. הטעם: בכך הראה שאין המחיצה מחיצה כלל ואינה חוצצת באמת, שהרי הניח את הגפנים על גבה וחיבר את שתי השורות יחד. לפיכך אף להלכה הן מצטרפות להיחשב ככרם.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי שתי שורות גפנים הנטועות בשתי רשויות מצטרפות להיחשב ככרם אף כשדרך היחיד או דרך הרבים מפרידה ביניהן, או גדר הנמוכה מעשרה טפחים; ואילו גדר הגבוהה מעשרה טפחים חוצצת ומונעת את הצירוף, אלא אם כן עירס את הגפנים מלמעלה על גבה - שאז נמצא כי המחיצה אינה חוצצת, והשורות מצטרפות.