כלאיים, פרק ב', משנה ז'. בהמשך ליסוד שלמדנו, כי הלכות שמירת מינים שונים נפרדים בשדה הן בעיקרן עניין של מראית עין - האופן שבו הדבר נראה - ואינן אלא מדרבנן, מונה משנתנו כמה מצבים שהותרו, מפני שאין בהם את הבעיה של מראית העין.
זווית המשולש הנכנסת לשדה הסמוך:
שטח משולש הזרוע חיטים, וזוויתו המחודדת נכנסת לתוך שדה של שעורים - מותר. הטעם: הדבר נראה כסופו של שדהו בקצה המשולש, וכשני שדות שונים לחלוטין, אף שאפשר שאדם אחד הוא בעל שניהם. עצם ההפרדה וההבחנה שביניהם מעניקה להם מראה של שתי שדות נפרדות.
"שלו חיטים ושל חברו מין אחר":
שדהו זרוע חיטים, ובשדה חברו הסמוך גדל מין אחר, נניח שעורים - "מותר לסמוך לו מאותו המין". כלומר, רשאי הוא לסמוך לשדה השעורים של חברו שעורים משלו, אף שכעת נמצאות בשדהו חיטים סמוך לשעורים. הטעם: מבחינת המראה נראה החלק הזרוע שעורים כהמשכו של שדה חברו, וקו ההפרדה נראה כעובר בין שני המינים - ואין הדבר כן, שהרי באמת עובר קו ההפרדה במקום אחר, ובשדהו הפרטי מצויות חיטים ושעורים כאחד. אך מכיוון שהשעורים סמוכות לשעורי חברו, נראות הן כהמשך שלהן, ולפיכך מותר.
"שלו חיטים ושל חברו חיטים" - תלם של פשתן:
שדהו זרוע חיטים, ושדה חברו הסמוך זרוע אף הוא חיטים - ואף על פי כן "מותר לסמוך לו תלם של פשתן": רשאי הוא להניח סמוך לשדה חברו, ממש בין שני השדות, תלם - שורה אחת של פשתן - אך לא שורה של מין אחר מלבד פשתן.
מדוע דווקא פשתן? הראשונים הציעו כמה טעמים:
הרמב"ם: אין דרכו של אדם לזרוע שורה אחת של פשתן, שכמות מעטה כזו אין בה תועלת.
הרא"ש: אין אדם רוצה להניח פשתן בסמוך לתבואתו, מפני שהפשתן נוטה להזיק לתבואה.
לפי כל אחד מן הטעמים, המראה הנוצר הוא שלא נטע את הפשתן אלא כדי לבדוק כמה טוב הוא צומח - האם יהיה זה יבול טוב לעתיד אם לאו - ולא מפני שרצונו לזרוע שני מינים יחד. מין אחר, לעומת זאת, אינו מותר, שכן אין בו תכונות אלו, אף אם כוונתו רק לבדוק את צמיחתו. ראוי לציין כי היתר זה של הנחת שורת הפשתן אינו אלא בקצה שדהו שבין שני השדות, ולא באמצע השדה.
שיטות רבי שמעון ורבי יוסי:
רבי שמעון: ההיתר חל אף על זרע הפשתן ואף על מינים אחרים, וניתן לסמכם בין השדות. ויש המבינים בדבריו את ההפך הגמור - שהוא נוקט בשיטה מחמירה ואומר כי אף זרע פשתן אסור, כשם שמינים אחרים אסורים, ודלא כתנא קמא.
רבי יוסי: מרחיק לכת ומתיר את הבדיקה אף באמצע השדה - בדיקת הכדאיות, כמה טוב יצליח הפשתן, בתלם אחד ובשורה אחת. הדבר מותר, מפני שהרואים יבינו שאין הכוונה ליצור כלאיים, אלא לבדוק בקצרה את צמיחת הפשתן. ולפיכך מותר הדבר אף באמצע שדהו שלו, ולא רק בין שדהו לשדה חברו כדברי התנא קמא.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי כל שאין בו מראית עין של כלאיים - מותר: זווית משולש של חיטים הנכנסת לשדה שעורים, סמיכת מין הזהה למין הגדל בשדה חברו, ותלם של פשתן בין שני שדות של חיטים, הנראה כבדיקה בלבד. עוד עמדנו על מחלוקת התנאים בהיקף ההיתר - רבי שמעון בעניין המינים האחרים וזרע הפשתן, ורבי יוסי בהיתר הבדיקה אף באמצע השדה.