כלאים, פרק ו', משנה ז'. המשנה מלמדת הלכה נוספת בענייני עריס: עריס היוצא מן הכותל.
לשון המשנה:
"עריס שיצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה" - עריס הצומח מתוך כותל, היינו הגדר שהגפנים נשענות עליה, והוא יוצא מן הקרן, מן הפינה - ולמעשה משתי הפינות - וכלה ונגמר.
ביאור המקרה:
הרב והר"ש מסבירים כי מדובר במקרה שבערוגה זו יש בסך הכול חמש גפנים, שהוא השיעור המינימלי לערוגה, אלא שאין הן גדלות יחד:
שלוש גפנים בקצה אחד של הכותל.
שתי גפנים בקצה השני.
ובאמצע - ריק.
ההלכה:
מכיוון שאין כאן חמש גפנים יחד, אין לצירוף זה דין של ערוגה מלאה, ולפיכך "נותנין לו עבודתו" - נותנים לו את עבודתו, שישה טפחים, וזה כל הנדרש, "וזורע את המותר" - ואת השאר מותר לזרוע.
שיטת רבי יוסי:
"רבי יוסי אומר: אם אין שם ארבע אמות, לא יביא זרע לשם" - אם אין בכותל ארבע אמות בסך הכול, אין לזרוע שם, אף על פי שאין זה עריס מלא. השטח הכולל צריך להיות ארבע אמות לכל הפחות.
יסוד זה כבר נאמר בהלכה שבפרק ה': רבי יוסי אמר שם כי הזורע בגת של יין או בנקע - בשקע, בחור - צריך שיהיו במקום ארבע אמות לכל הפחות, כדי שיוכל בכלל להפריד שישה טפחים. כך גם כאן: נדרשות ארבע אמות בכותל בסך הכול, ורק אז ניתן להפריד שישה טפחים מכל אחת מן הגפנים ולזרוע שם.
לסיכום: במשנה זו למדנו עריס שיצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה - חמש גפנים בלבד, שלוש בקצה אחד ושתיים בקצה השני, שאין להן דין ערוגה מלאה; ולפיכך נותנים להן עבודה של שישה טפחים וזורעים את המותר. לדעת רבי יוסי, כדעתו בפרק ה' בגת ובנקע, נדרשות במקום ארבע אמות בסך הכול, ובלעדיהן אין להביא שם זרע כלל.