כלאים, פרק א', משנה ו'. לאחר שעסקנו בזרעים ובאילנות, עוברת המשנה לדון בבעלי חיים הנראים דומים זה לזה, אך למעשה הם שני מינים נפרדים שאין לערבבם.
זוגות בעלי החיים שמונה המשנה:
"הזאב והכלב" - שני בעלי חיים נפרדים, ואף שהם נראים דומים, אין לערבב ביניהם.
"כלב הכופרי והשועל" - כלב הכופרי הוא כלב הגדל בכפרים הקטנים, ומשמש בעיקר לשמירה וללכידה, וצורתו דומה לשועל. אף על פי כן, סוג כלב בר זה והשועל הם שני מינים שונים.
"העזים והצבאים" - לכאורה יש ביניהם קווי דמיון מסוימים, ואף על פי כן הם נחשבים לשני מינים שונים.
"היעלים והרחלים" - יעלים הם צבאים, ורחלים הן נקבות הצאן (כבשות), והרי הם שני מינים שונים.
"הסוס והפרד" - שני מינים שונים.
"הפרד והחמור" - הפרד הוא תולדת תערובת של חמור וסוס, ואף על פי כן הוא נחשב מין נפרד מן המינים שמהם בא.
"החמור והערוד" - חמור, ולעומתו הערוד שהוא סוג מסוים של חמור בר.
מסיימת המשנה וקובעת בכל הזוגות הללו: "אף על פי שדומין זה לזה - כלאים זה בזה" - אף שהם נראים דומים זה לזה, נחשבים הם לשני מינים שונים, ואין לערבב ביניהם: לא להרביעם זה עם זה ולא לעשות בהם מלאכה יחד.
לסיכום: משנה זו מונה זוגות של בעלי חיים שיש ביניהם דמיון חיצוני - הזאב והכלב, כלב הכופרי והשועל, העזים והצבאים, היעלים והרחלים, הסוס והפרד, הפרד והחמור, והחמור והערוד - ומלמדת שהדמיון שבצורתם אינו מאחד אותם למין אחד, וכל זוג מהם דינו כלאים.