כלאים, פרק ד', משנה ו'. במשנה הקודמת למדנו כי לדעת בית הלל שיעורו המינימלי של כרם הוא שתי שורות של שלוש גפנים בכל שורה - שש גפנים בסך הכול. משנתנו מלמדת כי קיימת גם גרסה מקוצרת של כרם, וזו צורתה.
הצורה הנחשבת כרם:
"הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב - הרי זה כרם" - הנוטע שתי גפנים זו כנגד זו, ובאחת השורות נוטע גפן שלישית היוצאת כזנב. כלומר: בשורה אחת שתי גפנים, ובשורה השנייה שלוש. צורה זו נחשבת כרם, אף שהיא קטנה מן השיעור המינימלי הרגיל (ניתן להיעזר בתרשים המובא בפירוש קהתי).
הצורות שאינן נחשבות כרם:
"שתים כנגד שתים ואחת בינתיים" - שלוש גפנים נטועות בשורה אחת, וכנגד שתי החיצוניות שבהן נטועות שתי גפנים, כך שהגפן הנוספת מצויה ביניהן.
"או שתים כנגד שתים ואחת באמצע" - שתי גפנים כנגד שתי גפנים, והגפן החמישית נטועה באמצע, בתוך הריבוע שנוצר בין ארבעתן.
"אינו כרם עד שיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב" - שתי צורות אלו אינן נחשבות כרם. רק המצב שבו נטועות שתי גפנים כנגד שתי גפנים, והשלישית יוצאת כזנב מאחת השורות, נחשב לצורתו המקוצרת של כרם.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי מלבד השיעור הרגיל של שש גפנים בשתי שורות, ישנה גם צורה מקוצרת הנחשבת כרם - שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. ואילו שתים כנגד שתים ואחת בינתיים, או שתים כנגד שתים ואחת באמצע, אינן נחשבות כרם.