כלאים, פרק ו, משנה ה. בשתי המשניות הקודמות עמדנו על ההבחנה שבין אילן סרק לאילן מאכל - בין עץ שאינו נושא פירות לעץ נושא פירות. עץ שאינו נושא פירות שגפן גדלה עליו, דינו ככלונסאות של עריס, וההלכה היא שאנו מניחים כי בסופו של דבר יתכסה העץ כולו בגפן, ולפיכך אין לזרוע תחת שום חלק ממנו. לעומת זאת, תחת אילן מאכל מותר לזרוע בשאר חלקיו.
הגדרת אילן סרק:
משנתנו באה לדון בשאלה מה נחשב אילן סרק. המשנה שואלת: "איזהו אילן סרק?" - מהו עץ שאינו נושא פירות; ומשיבה: "כל שאינו עושה פירות" - כל עץ שאינו מוציא פירות כלל. הגדרה זו נראית פשוטה, אך במשנה מובאות שתי דעות נוספות:
רבי מאיר: "הכל אילן סרק" - כל העצים, ואף אלו שאנו קוראים להם בדרך כלל עצי פרי, נחשבים אילן סרק. אין הם חשובים ויקרי ערך עד כדי כך שלא יניח אדם לגפן לגדול עליהם. "חוץ מן הזיתים ומן התאנה" - רק עץ הזית ועץ התאנה חשובים דיים כדי לומר שלא יניח אדם לגפן לגדול עליהם, ולפיכך מותר לזרוע תחת שאר העצים.
רבי יוסי: "כל שאין כמותו נוטעין שדות שלמות" - כל סוג עץ שאין נוטעים ממנו שדות שלמים, כלומר פרדסים שלמים, אלא עצים בודדים בלבד, אינו נחשב אילן מאכל אלא אילן סרק.
לסיכום: במשנה זו נחלקו בהגדרת אילן סרק: לדעת סתם המשנה - כל שאינו עושה פירות; לדעת רבי מאיר - כל העצים, למעט הזית והתאנה; ולדעת רבי יוסי - כל שאין נוטעים ממנו שדות שלמים.