כלאים, פרק א, משנה ה. משנה זו ממשיכה את מניית הפריטים הנחשבים כלאים זה בזה, אף על פי שהם נראים דומים זה לזה.
שלושת הצמדים שבמשנה:
"הצנון והנפוץ" - הצנון הוא ירק שורש. את הנפוץ הזכרנו כבר בדיון בלפתות: מין של צנון, אלא שעליו דומים לעלי הלפת. אף ששני הפריטים דומים זה לזה, ושניהם צורות של צנון, הם נחשבים כלאים זה בזה.
"החרדל והלפסן" - החרדל הוא זרע חרדל, והלפסן הוא זרע חרדל בר. אף אלו נחשבים שני מינים שונים לעניין כלאים.
"ודלעת יוונית עם המצרית או עם הרמוצה" - הרמוצה הוזכרה באחת המשניות הקודמות: סוג של דלעת מרה, שיש להניחה ברמץ - באפר חם - כדי להמתיקה. אף שכל סוגי הדלעות הללו דומים זה לזה, הם נחשבים כלאים זה בזה, ואין לערבם.
לסיכום: במשנה זו נמנו שלושה צמדים - הצנון והנפוץ, החרדל והלפסן, ודלעת יוונית עם המצרית או עם הרמוצה - שכל אחד מהם, על אף הדמיון החיצוני שבין בני הצמד, נחשב שני מינים שונים האסורים בכלאים זה עם זה.
בחלק הבא נמשיך בלימוד המשנה הבאה.