כלאיים, פרק ד', משנה ה'. כבר למדנו כי הנוטע גפן יחידה העומדת בפני עצמה, אין לזרוע בתוך שישה טפחים ממנה. אולם כאשר ישנן כמה גפנים, עד שהן נחשבות בהלכה לכרם ולא לגפן בודדת, ההלכה היא שאין לזרוע בתוך ארבע אמות מן הכרם.
מהו שיעורו של כרם:
"הנוטע שורה של חמש גפנים" - הנוטע שורה אחת של חמישה עצי גפן:
"בית שמאי אומרים כרם" - שורה זו מהווה כרם, ולפיכך אין לזרוע בתוך ארבע אמות ממנה, ואין די בשמירת שישה טפחים.
"ובית הלל אומרים אינו כרם, עד שיהו שני שורות" - שורה אחת אינה נחשבת כרם, ומותר לזרוע בתוך ארבע אמות ובלבד שיישמר מרחק של שישה טפחים. רק שתי שורות, שבכל אחת מהן שלוש גפנים לפחות, נחשבות כרם.
היקף האיסור:
הזורע בפועל בתוך ארבע אמות של כרם - אוסר את הכרם, והענבים נאסרים בהנאה. השאלה היא כמה נאסר, ודבר זה תלוי בשיעור הנחשב כרם, שנאמר: "פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם" - הזרע הנזרע שם ותבואת הכרם הם הנאסרים. מלשון הפסוק מובן כי הכרם הוא הנאסר.
לפיכך המחלוקת בהגדרת הכרם משפיעה במישרין על היקף האיסור: "לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם":
"בית שמאי אומרים קידש שורה אחת" - "קידש" פירושו נאסר. לדעת בית שמאי נאסרת שורה אחת בלבד, שכן שורה אחת נחשבת כרם, והיא הכרם הסמוך ביותר לזרעים שנזרעו לידה בכלאיים, ועל כן היא הנאסרת.
ובית הלל - נאסרות שתי שורות, שכן שתי שורות הן השיעור המינימלי של כרם, והכרם הנטוע ליד הזרעים הוא הנאסר. לפיכך נאסר השטח הגדול יותר - שתי שורות ולא שורה אחת בלבד.
לסיכום: במשנה זו נחלקו בית שמאי ובית הלל בשיעורו של כרם: לבית שמאי שורה אחת של חמש גפנים כבר נקראת כרם, ולבית הלל נדרשות שתי שורות שבכל אחת שלוש גפנים לפחות. ממחלוקת זו נובע היקף האיסור בזורע בתוך ארבע אמות שבכרם - לבית שמאי נאסרת שורה אחת, ולבית הלל נאסרות שתי שורות.