כלאים, פרק ח', משנה ד':
"אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון" - אין לקשור סוס לצדי העגלה ולא לאחוריה. במה מדובר? כאשר פרות או בהמות אחרות מושכות את העגלה, ואדם מבקש להעמיד לצדן או מאחוריהן סוס שנמצא בשלבי אימון, כדי שילמד למשוך, אף שאין הוא זקוק לו למעשה. החשש הוא שמא ידחף הסוס את העגלה יחד עם הפרות, ויימצא איסור כלאים - ולפיכך אין הדבר מותר.
"ולא את הלובדקים לגמלים" - אף אין לקשור לובדקים יחד עם גמלים. מהם לובדקים? מין מסוים של חמור, חמור הבא מלוד, שהוא גדול וחזק מאוד ויש בו קווי דמיון לגמל. משום כך היה מקום לחשוב שהוא מין של גמל; ואין הדבר כן, ולפיכך אי אפשר לקשור אותו עם גמלים ולעשות בהם עבודה.
דברי רבי יהודה:
"כל הנולדים מן הסוס, אף על פי שאביו חמור, מותרים זה עם זה" - כל פרד שנולד מאם סוסה, אף שאביו חמור, כלומר שילוב של סוסה נקבה עם חמור זכר המוליד פרד - מותרים אלו זה עם זה. אין צורך לחוש לכך שחציו חמור וחציו סוס, ושמא נמצא הצד החמורי שבאחד עובד עם הצד הסוסי שבחברו. מאחר שאמותיהם של שניהם סוסות, מותרים הם להיות זה עם זה ולעבוד יחד.
"וכן הנולדים מן החמור" - הדין נאמר גם בנולדים מאם חמורה, ואף על פי שאביהם סוס - מותרים הם זה עם זה, מאותו הטעם עצמו.
"אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור - אסורים זה עם זה" - הנולדים מסוסה, מנקבת הסוס, עם הנולדים מן החמור, מנקבת החמור - אסורים זה עם זה, שכן הם נחשבים שני מינים שונים.
לסיכום: במשנה זו למדנו את איסור קשירת הסוס לצדי הקרון ולאחוריו, שמא ימשוך עם הפרות; את איסור קשירת הלובדקים - חמור לוד הגדול והחזק הדומה במקצת לגמל - עם הגמלים; ואת שיטת רבי יהודה, שהנולדים מאם סוסה מותרים זה עם זה, וכן הנולדים מאם חמורה מותרים זה עם זה, אך הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורים זה עם זה, מפני שהם שני מינים.