כלאיים, פרק ג', משנה ד'. המשנה עוסקת בזריעת שורות של שלושה מיני ירקות זה בצד זה, ובשאלה מתי נראים הדברים כשדות נפרדים ומתי כתערובת של כלאיים.
שתי שורות מכל מין:
"נוטע אדם שתי שורות של קישואין, שתי שורות של דלועין, שתי שורות של פול המצרי - מותר" - הרמב"ם מוסיף שנדרש כמובן תלם, חריץ המפריד ביניהם. כל אחת מקבוצות הירקות הללו, מאחר שהיא בת שתי שורות, נראית כשדה נפרד לעצמו; ולפיכך, בהימצא תלם ביניהן, הדבר מותר ואין הן נראות ככלאיים.
שורה אחת מכל מין:
"שורה של קישואין, שורה של דלועין ושורה של פול המצרי - אסור" - כאן נראה הדבר כתערובת. עליהם של שלושת המינים הללו נוטים להתפשט ולהתערב זה בזה, ומאחר שאין אלא שורה אחת מכל מין, נראים הם כאילו נזרעו בכלאיים.
מקרה הביניים - מחלוקת רבי אליעזר וחכמים:
שורה של קישואין, אחריה שורה של דלועין, אחריה שורה של פול המצרי, ולאחריה שורה נוספת של קישואין - כך שהקישואין נמצאים משני הצדדים ושני המינים האחרים באמצע.
רבי אליעזר מתיר: שתי השורות החיצוניות, ששתיהן של קישואין, מגדירות את המקום כשדה של קישואין. ובתוך שדה הקישואין נזרעו שורה או שתיים ממין ירק אחר, ואם יש תלם ביניהם - דיו, כפי שלמדנו במשנה הקודמת. אין מתייחסים לכך כשורות בודדות אלא כשדה של קישואין.
וחכמים אוסרים: הואיל ושתי שורות הקישואין אינן זו לצד זו, כפי שהיה ברישא של המשנה, שם היו לכל מין שתי שורות כדי שיוכל להיראות כשדה מלא של קישואין, של דלועין ושל פול המצרי - אין רואים בכך שדה של קישואין אלא שורות בודדות. וממילא נופל הדבר לגדרו של המקרה השני שבמשנה, שבו שורות בודדות של ירקות אלו נראות כזרועות בערבוביא, בתערובת יחד, ולפיכך אסור.
לסיכום: שתי שורות מכל מין, בהפרדת תלם, מותרות - שכל מין נראה כשדה לעצמו; שורה אחת מכל מין אסורה - שהעלים מתערבים והדבר נראה ככלאיים. במקרה הביניים, שבו שורות הקישואין נמצאות בשני הקצוות, נחלקו רבי אליעזר המתיר, הרואה בכך שדה של קישואין, וחכמים האוסרים, הרואים בכך שורות בודדות הזרועות בערבוביא.