כלאיים, פרק א', משנה ד'. בדומה למשניות הקודמות, אף כאן מונה המשנה זוגות של פריטים שאינם כלאיים זה עם זה, אלא שכעת עוברים אנו לדון בפירות האילן, בשונה מן הדברים הצומחים מן הקרקע.
אילני פרי שאינם כלאיים זה בזה:
"האגסים והקרוסטמלין" - האגסים הם פירות עץ מסוג אגס, והקרוסטמלין הם סוג של אגס בר קטן. אין הם כלאיים זה בזה.
"והפרישין והעוזרדין" - הפרישין הם חבושים, והעוזרדין הם סוג של תפוח בר קטן. אף הם אינם כלאיים זה בזה.
מכאן ואילך נוקטת המשנה בדרך ההפוכה מזו שעסקנו בה עד כה, ומונה פריטים שאף על פי שהם דומים זה לזה, ואדם היה סבור שהם מין אחד - אין הם מין אחד:
אילני פרי שהם כלאיים זה בזה:
"התפוח והחזרד" - התפוח, וסוג מסוים של תפוח בר. אף שהם דומים, כלאיים הם זה בזה.
"הפרסקים והשקדים" - הפרסקים הם אפרסקים, והשקדים הם שקדים. ניתן היה לחשוב שהם מין אחד, ואינם כן.
"והשיזפין והרימין" - השיזפין הם הג'וג'ובה, ויש המבינים שמדובר בהרכבה מסוימת שבין זיתים לרימונים; והרימין - יש המבינים שהם הלוטוס.
אגב הזוג של האפרסקים והשקדים ראוי לעמוד על השאלה: מה בכלל הקשר שבין אפרסקים לשקדים? הנה, בתוך גלעין האפרסק מצוי אותו שקד קטן, ואכן מבחינה בוטנית נחשבים השניים לאותו סוג - בני דודים ממש. ואף על פי כן מודיעה לנו המשנה כי השקדים והאפרסקים, על אף הקרבה שביניהם, נחשבים לשני מינים שונים.
לסיכום: בכל הזוגות הללו קובעת המשנה "אף על פי שדומין זה לזה - כלאיים זה בזה": הדמיון החיצוני אינו קובע, ואין לערבב מין אחד בחברו. למדנו אפוא שני צדדים במשנה זו - זוגות של אילני פרי שאינם כלאיים זה בזה (האגסים והקרוסטמלין, הפרישין והעוזרדין), וזוגות הדומים זה לזה ואף על פי כן כלאיים הם (התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדים, השיזפין והרימין).