כלאיים, פרק ז', משנה ג'. משנה זו מונה רשימה של מקומות שבהם אסור לזרוע לכתחילה, ואף על פי כן, אם זרע בהם - אין הזריעה אוסרת ואין היא הופכת את הגדל שם לאסור מחמת כלאי הכרם. בלשון המשנה: "אלו אסורין ולא מקדשין" - אסור לזרוע בהם, אך אין הזריעה יוצרת איסור ואין מה שיצמח שם נאסר.
אלו המקומות שנמנו במשנה:
מותר חורבן הכרם: בתחילת פרק ד' למדנו כי שטחו של כרם שנחרב צריך להיות שש עשרה אמות, ומפרישים ארבע אמות מכל צד. אם אין שם שש עשרה אמות, אין לטעת בו. נניח שיש בו חמש עשרה אמות בלבד: מפרישים ארבע אמות מכל צד של הכרם, ובאמצע נותרות שבע אמות במקום שמונה. השטח האמצעי הזה הוא "מותר חורבן הכרם" - אין לטעת בו, שהרי אין שש עשרה אמות מלאות בין שני הצדדים; ואם נטע בו - אינו מקדש.
מותר מחול הכרם: במקרה של כרם הצמוד לגדר נדרשות שתים עשרה אמות - ארבע אמות סמוך לכרם, ארבע אמות סמוך לגדר, וארבע אמות נותרות באמצע, שבהן מותר לזרוע. אך אם השטח האמצעי קטן מכך, זהו "מותר מחול הכרם": אין לזרוע בו, ואם זרע - אינו מקדש, ואין הגדל שם נאסר.
מותר פסקי עריס: כרם הגדל על גבי עריס ונפסק באמצעו. למדנו שאם יש חמישה גפנים מצד אחד וחמישה מן הצד השני, ובאמצע שמונה אמות ומעט יותר - ניתן להבדיל מן הכרם משני הצדדים ולזרוע באמצע. (שאלה נפרדת היא כמה מקום יש לתת.) השטח האמצעי, גדול או קטן, הוא "מותר פסקי עריס": אם אין בו שמונה אמות ומשהו, אין לזרוע בו לכתחילה, ואם זרע - אין הגידול נאסר.
מותר אפיפירות: סבכה, או המקלות היוצאים מן הסבכה שעליהם עתידה הגפן לעלות - אין לזרוע תחתיהם, ואם זרע אין הגידול אסור, ובלבד שאין גפן ממשית גדלה מעליהם.
לעומת אלו, המקומות המקדשין:
תחת הגפן עצמה.
עבודת הגפן - בתוך ששת הטפחים הסמוכים לגפן.
ארבע אמות שבכרם - בתוך ארבע האמות הסמוכות לכרם שלם, שהגבלתו ארבע אמות.
בשלושה מקומות אלו יוצרת הזריעה קידוש של כלאי הכרם, כלומר: הגידול הגדל שם נעשה אסור.
לסיכום: במשנה זו נמנו ארבעה מקומות שאסור לזרוע בהם לכתחילה ואין הזריעה בהם אוסרת - מותר חורבן הכרם, מותר מחול הכרם, מותר פסקי עריס ומותר אפיפירות; ולעומתם שלושה מקומות שהזריעה בהם מקדשת ואוסרת - תחת הגפן, עבודת הגפן וארבע אמות שבכרם.