כלאים, פרק ח', משנה ג'. ממשיכים בהלכות כלאי בהמה, ובאיסור ההנהגה והרכיבה בשתי בהמות משני מינים כאחד.
"הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים":
האדם המוליך שתי בהמות משני מינים יחד - בין בעבודה ובין בהליכה בעלמא, כשהן קשורות זו לזו - עובר על הלאו וסופג את הארבעים, כלומר מקבל מלקות. אף שבפועל מדובר בשלושים ותשע מלקות, נקטו חכמים לשון "ארבעים" כהתייחסות הרגילה למלקות.
"וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן":
בדין היושב בעגלה הנמשכת בשני מיני בעלי חיים נחלקו התנאים:
לדעת תנא קמא: אף היושב בקרון סופג את הארבעים, שכן גם הוא תורם למלאכה שבעלי החיים עושים.
לדעת רבי מאיר: פוטר - היושב בעגלה אינו עושה דבר, ואין הוא תורם למעשה הכלאיים, ולפיכך פטור מן המלקות.
"וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהֻקְשַׁר לָרְצוּעוֹת אָסוּר":
לביטוי זה שני פירושים:
בהמה שלישית שנקשרה לרצועות של הדבר הנמשך - אסורה. למשל: שני סוסים המובילים עגלה, ולצדם נקשר מין אחר, חמור, אל המערכת. אף שהסוסים הם העושים את עיקר המשיכה, מכיוון שחלק ממנה נעשה אף בכוחו של החמור - הדבר אסור.
עגלה שלישית: אף האדם היושב בעגלה השלישית, לדעת תנא קמא, עובר על איסור כלאיים ומקבל מלקות, אף שעגלה זו כמעט רק נגררת יחד עם כל האחרות.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי המנהיג שתי בהמות משני מינים סופג את הארבעים; בדין היושב בקרון נחלקו תנא קמא, המחייבו משום שהוא תורם למלאכה, ורבי מאיר הפוטרו משום שאינו עושה דבר; ואף בהמה שלישית שהוקשרה לרצועות - או היושב בעגלה השלישית - אסורים, שהרי אף בהם יש שותפות במשיכה.