כלאים, פרק א', משנה ג'. בדומה לשתי המשניות הראשונות במסכת, אף משנה זו עוסקת בזוגות של פריטים הנראים כמינים שונים, אך למעשה, לעניין הלכות כלאיים, נחשבים הם למין אחד ומותר לערבב ביניהם.
שלושת הזוגות שבמשנה:
"הלפת והנפוץ" - הלפת היא ירק שורש, והנפוץ הוא סוג של צנון שעליו דומים לעלי הלפת. השניים נחשבים למין אחד.
"הכרוב והתרובתור" - הכרוב הוא הירק המוכר לנו, והתרובתור הוא מין בר של כרוב (ויש הרוצים לומר שזו הכרובית). אף שני אלו נחשבים לאותו המין.
"התרדים והלועונים" - שני סוגי תרד הם, ואינם כלאיים זה בזה.
כל אחד מן הזוגות הללו, כל זוג בפני עצמו, נחשב למין אחד ואין בו דין כלאיים.
"הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא":
רבי עקיבא הוסיף שלושה זוגות נוספים:
"הַשּׁוּם וְהַשּׁוּמָנִית" - שום ושום בר.
"הַבָּצָל וְהַבְּצַלְצוּל" - בצל ובצל בר.
"וְהַתּוּרְמוֹס וּפַלַסְלוֹס" - התורמוס הוא סוג של קטנית, מין פול, ופלסלוס הוא תורמוס בר.
"אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה" - גרסאות הבר של כל אחד מן הפריטים נחשבות לאותו המין כמו הפריט עצמו, ולפיכך אין הם כלאיים זה בזה.
לסיכום: משנה זו מונה זוגות הנראים כמינים שונים אך דינם כמין אחד: הלפת והנפוץ, הכרוב והתרובתור, התרדים והלועונים, ובתוספת רבי עקיבא - השום והשומנית, הבצל והבצלצול, והתורמוס ופלסלוס. בכל אחד מהם מין הבר נחשב כמין הזרעי עצמו, ואינם כלאיים זה בזה.