אנו ממשיכים בלימוד מסכת כלאיים, פרק ה', משנה ג'. המשנה עוסקת בשלושה מקומות המצויים בתוך הכרם - חריץ, גת ושומרה - ובשאלה אם דינם כחלק מן הכרם, ואז אסורה בהם הזריעה, או שמעמדם כמקום בפני עצמו, ומותר לזרוע בתוכם.
חריץ העובר בכרם:
"חריץ שהוא עובר בכרם, עמוק עשרה ורחב ארבעה" - חריץ החוצה את הכרם, שעומקו עשרה טפחים ורוחבו ארבעה טפחים. "רבי אליעזר בן יעקב אומר: אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו - הרי זה נראה כבין שני כרמים, וזורעים בתוכו" - כלומר בתנאי שהחריץ משתרע מקצה אחד של הכרם ועד הקצה השני ועובר בו לכל אורכו. במקרה זה אין מתייחסים אליו כאל שטח שבתוך הכרם, אלא כאל מרחב המפריד בין שני כרמים נבדלים, ולפיכך מותר לזרוע בתוכו.
"ואם לאו - הרי הוא כגת" - אם אין החריץ מפולש מקצה אל קצה, או שאין בו המידות הנדרשות, דינו כדין הגת המצויה בכרם. ומהו דינה של הגת?
הגת שבכרם:
"הגת שבכרם, עמוקה עשרה ורחבה ארבעה" - בגת מצוי שקע שהיין יורד לתוכו, ואף על פי שעומקה עשרה טפחים ורוחבה ארבעה טפחים, נחלקו התנאים בדינה:
"רבי אליעזר אומר: זורעים בתוכה" - הגת אינה נחשבת חלק מן הכרם, ולפיכך מותר לזרוע בה.
"וחכמים אוסרים" - לדעתם הגת נחשבת חלק מן הכרם, והזריעה בה אסורה.
מכאן מתברר כי דברי המשנה בתחילתה, שחריץ שאינו מפולש דינו "כגת", נאמרו לשיטת חכמים האוסרים את הזריעה בגת שבכרם, כפי שנשנה בהמשך המשנה.
השומרה שבכרם:
"שומרה שבכרם, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה" - השומרה היא גבעה הנמצאת בתוך הכרם ומשמשת מקום תצפית, שעליה עומד השומר ומשגיח שלא ייטול איש מן הכרם. כאשר גובהה עשרה טפחים ורוחבה ארבעה טפחים, יש לה מעמד של מקום בפני עצמו והיא אינה חלק מן הכרם, ולפיכך "זורעים בתוכה".
אך אם ענפי הגפנים משתרעים מעל השומרה, הרי היא מוקפת בכרם, והזריעה בה אסורה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה מקומות שבתוך הכרם ואת מעמדם לעניין זריעה: חריץ שעומקו עשרה ורוחבו ארבעה, שאם הוא מפולש מראש הכרם ועד סופו נראה כמפריד בין שני כרמים ומותר לזרוע בתוכו, ואם לאו דינו כגת; הגת שבכרם, שרבי אליעזר מתיר לזרוע בה וחכמים אוסרים; והשומרה, שאם גובהה עשרה ורוחבה ארבעה הרי היא מקום בפני עצמו ומותר לזרוע בה, אלא אם כן ענפי הגפנים משתרעים מעליה.