כלאים פרק ג' משנה ג'. משנה זו ממשיכה לדון בדרכים המותרות לזריעת שני מינים שונים זה בצד זה. פתיחתה עוסקת בדין שכבר עמדנו עליו: ראש תור של ירקות - קצהו המשולש של השדה - הנכנס לתוך שדהו של מין ירק אחר, מותר. והטעם: מכיוון שהוא בא בקצה, כחודו של המשולש, הרי הוא "נראה כסוף שדהו", ואין הדבר נראה כתערובת של שני מינים.
זריעת שורה של מין אחר בתוך שדה זרוע:
המשנה עוסקת כעת במקרה הבא: שדהו זרוע במין ירק אחד, וברצונו לזרוע שורה שלמה של מין ירק אחר באמצע אותו שדה. הכל מודים שנדרשת הפרדה בין השורה החדשה לשאר הירקות שבשדה, והיא נעשית באמצעות התלם - חריץ של שדה חרוש העובר משני צדי השורה החדשה - אלא שנחלקו התנאים במידתו:
רבי ישמעאל: התלם צריך להיות מפולש מקצה אחד של השדה ועד קצהו השני. כלומר, ההפרדה העוברת משני צדי השורה החדשה חייבת להימשך לכל אורך השדה - הפרדה מלאה.
רבי עקיבא: חולק וסובר שדי בתלם באורך שישה טפחים וברוחב שישה טפחים. כאשר קיימת הפרדה של שישה על שישה, יכולים המינים להתקרב מעליו, מעבר לו ומתחתיו, ואין צורך שההפרדה תישמר באותו מרחק לכל האורך.
רבי יהודה: מודה לרבי עקיבא בשיעור האורך - שישה טפחים - ונחלק עמו ברוחב: די ברוחב "כמלוא רוחב הפרסה", רוחב טביעת הרגל, שהוא טפח אחד. נמצא שתלם באורך שישה טפחים וברוחב טפח מספיק להפריד בין שורת הירק החדשה לבין השדה הזרוע במין אחר.
פירוש נוסף במחלוקת:
יש בין המפרשים דעה נוספת בהבנת המחלוקת שבמשנתנו: המידות הנקובות בדברי התנאים אינן מתארות את התלם המפריד בין השורה החדשה לשדה הקיים, אלא את השורה החדשה עצמה:
רבי ישמעאל: השורה החדשה צריכה להימשך מקצה אחד של השדה ועד קצהו השני.
רבי עקיבא: די שתהיה באורך שישה טפחים וברוחב שישה טפחים.
רבי יהודה: אף אורך שישה טפחים ורוחב טפח אחד מספיקים.
לסיכום: במשנה זו למדנו שראש תור של ירק הנכנס לשדה מין אחר מותר, משום שהוא נראה כסוף שדהו. עוד למדנו את מחלוקת התנאים בזורע שורה של מין אחר בתוך שדה זרוע: רבי ישמעאל מצריך תלם מפולש מראש השדה ועד סופו, רבי עקיבא מסתפק בשישה טפחים על שישה טפחים, ורבי יהודה מסתפק באורך שישה טפחים וברוחב מלוא רוחב הפרסה - טפח אחד. וראינו פירוש נוסף, שלפיו מידות אלו נאמרו לא בתלם המפריד אלא בשורה החדשה עצמה.