אנו למדים במסכת כלאיים, פרק ח', משנה ב'. התורה מצווה: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" - אין אדם רשאי לחרוש בשור ובחמור כאחד, וזהו איסור כלאיים. ואולם אין האיסור מיוחד לשור ולחמור דווקא, אלא כל שני מינים שונים נכללים בו.
יסוד זה כבר עמדנו עליו במשנה במסכת בבא קמא, שנקטה: "אחד שור ואחד כל בהמה" - בין שור ובין כל סוג אחר של בהמה. אחד הדברים המנויים שם הוא כלאיים, והוא נושא משנתנו.
הצמדים שמנתה המשנה:
"בהמה עם בהמה" - מין אחד של בהמה מבויתת עם מין אחר של בהמה מבויתת, ושור וחמור הם כמובן דוגמה לכך.
"חיה עם חיה" - בעל חיים שאינו מבוית עם בעל חיים אחר שאינו מבוית.
"בהמה עם חיה וחיה עם בהמה" - בהמה מבויתת עם בעל חיים שאינו מבוית, ולהיפך.
"טמאה עם טמאה" - שתי בהמות שאינן כשרות.
"טהורה עם טהורה" - שתי בהמות כשרות.
"טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה" - בהמה שאינה כשרה עם בהמה כשרה, ולהיפך.
ראוי לציין כי בשני הצמדים האחרונים שבכל זוג - "חיה עם בהמה" ו"טהורה עם טמאה" - חוזרת המשנה על אותו מקרה עצמו, שהרי זהו בדיוק אותו דין, ואין החזרה נחוצה מצד עצמה.
שלוש הפעולות האסורות:
בכל אחד מהמקרים הללו, כל שמדובר בשני מינים שונים, נאסרו שלוש פעולות:
"לחרוש" - חרישה בשני המינים כאחד.
"למשוך" - משיכה, כגון שהם מושכים עגלה או כל סוג של משא; אין הם רשאים למשוך אותו יחד.
"להנהיג" - אף כשאין כאן משיכת חפץ כלל, אלא שהם קשורים יחד והאדם מנהיג אותם. גם הנהגה זו בכלל איסור כלאי בהמה.
לסיכום: איסור כלאי בהמה אינו מוגבל לשור ולחמור, אלא חל על כל שני מינים שונים - בהמה עם בהמה, חיה עם חיה, בהמה עם חיה, וכן טמאה עם טמאה, טהורה עם טהורה או טמאה עם טהורה. בכל אלו אסור לחרוש, למשוך ולהנהיג, שאין שני המינים הללו רשאים לעבוד יחד.