כלאיים, פרק ב', משנה ב'. במשנה הקודמת, הראשונה שבפרק, למדנו כי בתערובת של שני מיני זרעים שונים מחשבים את הכמות הנחשבת כלאיים לפי רובע הקב של זרע המיעוט המעורב בסאה של זרע הרוב. מאחר שבכל סאה שישה קבים, רובע הקב הוא אחד חלקי עשרים וארבעה - וזהו החישוב שנקטנו בו.
משנה ב' באה לבאר כיצד חל חישוב זה על סוגי זרעים שונים, קטנים או גדולים יותר.
"במה דברים אמורים":
מתי נוהג חישוב רובע הקב לעומת סאה, אחד חלקי עשרים וארבעה?
"תבואה בתבואה" - דגנים אכילים שהתערבו בדגנים אכילים אחרים.
"קטנית בקטנית" - קטניות שהתערבו בסוגי קטניות אחרים.
"תבואה בקטנית וקטנית בתבואה" - תבואה שהתערבה בקטנית, וקטנית שהתערבה בתבואה.
אף על פי שלעיתים גדליהם של זרעים אלו שונים זה מזה, באופן כללי כל הפריטים האכילים הללו נחשבים בעיני חז"ל בחישוב אחד: אחד חלקי עשרים וארבעה.
"ואמת אמרו" - זרעוני גינה שאינם נאכלים:
"ואמת אמרו" - אולם במציאות אמרו שיש יוצא מן הכלל: "זרעוני גינה שאינן נאכלין". זרעים אלו משמשים לזריעת סוגים מסוימים של ירקות, שהירק עצמו נאכל אך הזרע אינו נאכל, בשונה מתבואה וקטנית שבהן נאכל הזרע עצמו. בהם נאמר: "מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה" - הצטרפותם לשיעור אחד חלקי עשרים וארבעה נמדדת לפי הכמות הנופלת, כלומר הנזרעת, בבית סאה.
המפרשים מבארים את משמעות הדברים: זרעים אלו קטנים מאוד, ואינם בכלל הקטגוריה הרחבה של תבואה או של קטניות. לפיכך מחשבים את אחוז זרעי המיעוט הקטנים ביחס לזרע הרוב, אך לא על יסוד מידת סאה - שכן באותו שדה לא היו זורעים מזרעים אלו כמות של סאה, אלא כמות קטנה בהרבה.
לדוגמה: אם במקום סאה, שהיא שישה קבין, שהיא הכמות שהיו זורעים מן הזרע הרגיל באותו שדה, מזרעים אלו היו זורעים רק רבע מכך - קב וחצי - הרי שגם שיעור זרע המיעוט מתמעט בהתאם: במקום רובע הקב, רבע ממנו, כלומר אחד חלקי שישה עשר של קב. נמצא שאם אחד חלקי שישה עשר של קב מזרעים אלו שאינם ראויים לאכילה התערבו בסאה של חיטה, אף אחוז זעיר זה, הקטן בהרבה מאחד חלקי עשרים וארבעה, כבר יוצר בעיה, ויש להחמיר.
דעת רבי שמעון: "כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל":
רבי שמעון אומר: "כשם שאמרו להחמיר" - כפי שנתבאר, שבזרעים קטנים מאוד הנזרעים בכמות מצומצמת, עשרים וחמישה אחוז מן הכמות שזרע רגיל נזרע באותו שדה, מחמירים ומחשיבים כלאיים אף כשאחוז זעיר בלבד מעורב בהם - "כך אמרו להקל", כבדוגמה הבאה.
"הפשתן בתבואה":
"הפשתן בתבואה" - זרעי פשתן שהתערבו בתבואה. הפשתן נזרע בכמות גדולה: בשדה שרגילים לזרוע בו סאה של תבואה, זורעים שלוש סאין של פשתן באותו שטח עצמו. ולכן נאמר שזרעים אלו מצטרפים בשיעור אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה, כלומר לפי הכמות הנופלת והנזרעת מהם בבית סאה.
העולה מכך הוא קולא גדולה: במקום להחמיר, כבזרע הקטן שאחוז זעיר ממנו אוסר, כאן האחוז גדול בהרבה מאחד חלקי עשרים וארבעה - פי שלושה מן הכמות. למעשה, במקום רובע הקב, ניתן לערב עד שלושת רבעי הקב של זרע פשתן בסאה, שישה קבין, של תבואה, של דגן רגיל. וטעם הדבר: הכמות שנוהגים לזרוע מן הפשתן באותו שטח גדולה פי שלושה מכמות זרע הרוב הנזרעת בו, ולפיכך גם החישוב גדול פי שלושה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי חישוב אחד חלקי עשרים וארבעה, רובע הקב לסאה, נאמר בתבואה בתבואה, בקטנית בקטנית ובתבואה וקטנית זו בזו - כל הפריטים האכילים כאחד. לעומת זאת, בזרעוני גינה שאינם נאכלים נקבע השיעור לפי הכמות הנזרעת בפועל בבית סאה, ומכיוון שהם נזרעים בכמות קטנה בהרבה, יוצא מכך חומרה: אף אחוז זעיר של תערובת אוסר. ורבי שמעון הוסיף כי כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל - בפשתן, הנזרע בכמות גדולה פי שלושה, גדל השיעור המותר פי שלושה, עד שלושת רבעי הקב בסאה.