כלאיים, פרק ד', משנה ב'. במשנה הקודמת הזכרנו את המושג "מחול הכרם", ולמדנו כי לדעת בית שמאי נדרש רווח של שש עשרה אמות כדי שניתן יהיה לזרוע באותו שטח, ולדעת בית הלל נדרשות שתים עשרה אמות.
מהו מחול הכרם?
המשנה שלפנינו מבארת את מה שהוזכר במשנה הקודמת: מחול הכרם הוא הרווח שבין הכרם לבין הגדר. אם אין שם שתים עשרה אמות (לשיטת בית הלל), אין להביא לשם זרעים ואין לזרוע בו כלל. אך אם יש שתים עשרה אמות בין הכרם לגדר, נותנים לכרם את "עבודתו" - ארבע האמות הסמוכות לו, שבהן אין זורעים - ואת השאר מותר לזרוע.
חישוב שתים עשרה האמות לשיטת בית הלל:
ארבע אמות סמוך לכרם - עבודת הכרם, שבה אסור לזרוע.
ארבע אמות לשדה - זהו השיעור המינימלי כדי שהשטח ייחשב שדה שניתן לזרוע בו. פחות מכך בטל ונחשב טפל לכרם.
ארבע אמות סמוך לגדר - שכן דרכם של בני אדם שלא לזרוע שם.
אמנם מותר לנטוע בשטח הסמוך לגדר, אם יש בו שיעור מרחק מתאים, אך הדרך הרגילה היא שלא לראותו כחלק מן השדה הפונקציונלי, משום שהוא מושאר בצד כדי שאנשים יוכלו להלך בו, וכן מפני שהוא מוסיף בחיזוק הקרקע הסמוכה לגדר. בסך הכול עולה החישוב לשתים עשרה אמות לשיטת בית הלל.
חישוב לשיטת בית שמאי:
לשיטת בית שמאי, כפי שהוזכר במשנה הקודמת, כדי שהשטח ייחשב שדה שאינו טפל לכרם נדרשות שמונה אמות, ולא ארבע כדעת בית הלל. לפיכך החישוב הוא:
ארבע אמות סמוך לכרם - עבודת הכרם.
שמונה אמות, כדי שהשטח ייחשב שדה ולא יהיה טפל לכרם.
ארבע אמות סמוך לגדר.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי מחול הכרם הוא הרווח שבין הכרם לגדר, ושבהיעדר השיעור הנדרש אין להביא לשם זרעים כלל. כשיש את השיעור - נותנים לכרם את עבודתו וזורעים את המותר. עמדנו על פירוט החישוב: לבית הלל שתים עשרה אמות (ארבע לעבודת הכרם, ארבע לשיעור שדה וארבע סמוך לגדר), ולבית שמאי שש עשרה אמות, שכן לשיטתם נדרשות שמונה אמות כדי שהשטח ייחשב שדה שאינו טפל לכרם.