כלאיים, פרק א', משנה ב'. משנה זו, בדומה למשנה א', מונה זוגות של פריטים שניתן היה לחשוב שהם מינים שונים, אך למעשה, מבחינת הלכות כלאיים, נחשבים הם לאותו מין ולפיכך אינם כלאיים זה בזה.
הזוגות שאינם כלאיים זה בזה:
"הקישות והמלפפון" - הקישות היא סוג של מלפפון, והמלפפון הוא המלפפון המצוי. אינם כלאיים זה בזה. אולם רבי יהודה אומר: כלאיים - לדעתו אלו שני מינים שונים, ולפיכך הם כלאיים זה בזה.
"החזרת וחזרת גלים" - חסה וחסה בר, הנוטה לגדול באזורים ההרריים. שניהם מין אחד.
"העולשין ועולשי שדה" - עולשי גינה מעובדים לעומת עולשין הגדלים בשדה ואינם מעובדים.
"החריע וחריעי שדה" ו"הכרישין וכרישי שדה" - בכל זוג: המין המתורבת לעומת המין שאינו מתורבת. אינם כלאיים זה בזה, אלא מין אחד.
"הכוסבר וכוסבר שדה" - כוסבר וכוסבר בר.
"החרדל וחרדל מצרי" - זרע חרדל וזרע חרדל מצרי, הנחשבים כמין אחד.
"ודלעת המצרית והרמוצה" - דלעת המצרית היא דלעת מצרית. הרמוצה היא סוג מר של דלעת, והמנהג הרווח היה למתקה על ידי הכנסתה לתוך אפר חם, הנקרא בעברית רמץ, ומכאן שמה. אף שהאחת דלעת מצרית והשנייה דלעת מרה הזקוקה למיתוק, שתיהן נחשבות לאותו מין.
"והפול המצרי והחרוב" - הפול המצרי יחד עם החרוב. את המילה "חרוב" ניתן לפרש כחרוב עצמו, אך יש בו גם חרוב שבתוכו פולים. אף שני אלו אינם כלאיים זה בזה.
לסיכום: בני כל זוג וזוג מן הזוגות הללו אינם נחשבים כלאיים זה עם זה, שכן מין אחד הם. אולם עירוב בין הזוגות השונים ייחשב, כמובן, לכלאיים.