כלאים, פרק ח', משנה א'. משנה זו מפרטת את הקטגוריות השונות של כלאיים הרלוונטיות לאורך המסכת כולה - בחלקן עסקנו בפרטיהן, ובחלקן טרם נתקלנו.
כלאי הכרם:
המשנה פותחת בכלאיים הקשורים לכרם, ובהם שלוש הלכות: "אסורין מלזרוע ומלקיים, ואסורין בהנאה".
"מלזרוע" - אין לזרוע כלאיים בכרם, ואין להעמיד גידול זר בגפן, יחד עם הגפנים.
"מלקיים" - אף אם לא זרע האדם בעצמו, אלא הצמח עלה מאליו, או שאדם אחר שאינו הבעלים זרעו בעל כורחו - מכיוון שהמצב מצוי באחריותו, אין הוא רשאי להניחו להתקיים במקומו, אלא מוטל עליו לעקרו.
"ואסורין בהנאה" - הגידול שצמח שם אסור בהנאה, ואין להפיק ממנו כל תועלת. זו הלכה ייחודית לכלאי הכרם.
כלאי זרעים:
מכאן עוברת המשנה לערבוב מינים שונים של צמחים או ירקות שאין הכרם מעורב בו: "אסורין מלזרוע ומלקיים, ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה".
"מלזרוע" - אין לזרוע יחד סוגים שונים של ירקות ותוצרת.
"מלקיים" - אף אם לא זרעם בעצמו, משנתקל בהם מוטל עליו לעקרם, ואינו רשאי להניחם לגדול יחד.
"ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה" - למרות האיסור לזרוע ולקיים, האכילה מותרת, וקל וחומר שמותר להפיק מהם תועלת.
כלאי בגדים:
אלו הם הכלאיים המכונים בדרך כלל שעטנז - צמר ופשתים המעורבים יחד. בהם קובעת המשנה: "מותרים בכל דבר, ואין אסור אלא מלבושה" - הם מותרים בכל צורה שהיא, ורשאי אדם ליהנות מהם ולעשות בהם שימושים שונים; האיסור אינו אלא בלבישה בלבד.
כלאי בהמה:
בתערובת בהמות ממינים שונים אומרת המשנה: "מותרין לגדל ולקיים, ואין אסורין אלא מלהרביע". בהבנת דברים אלו נאמרו שני אופנים:
מותר לגדל שני מינים שונים יחד ולקיימם יחד - לתת להם מאכל באותו אבוס ולהניחם באותה דיר.
אחרים מבארים שאין המשנה עוסקת במה שמותר לעשות עם שני מינים שונים של בעלי חיים, אלא ב'כלאי בהמה' במשמעות התוצאה של הזדווגות שני מינים שונים: ההרבעה עצמה אסורה, אך את הוולד שנולד ממנה - כגון פרד שהרביעו אחרים את הוריו - מותר לגדל ולקיים. האיסור מצטמצם להרבעת חמור וסוס יחד לשם יצירת הפרד.
עוד קובעת המשנה שכלאי בהמה, כלומר תוצאות ההרבעה של שני מיני בעלי חיים שונים, "אסורין זה בזה" - הן להרבעה זה עם זה והן לעבודה יחד. לדוגמה, הפרד הנולד מאתון וסוס לעומת הפרד הנולד מסוסה וחמור: אף ששניהם פרדות, מכיוון שהם באים משני סוגי הרבעה שונים - אמו של האחד סוסה ואמו של האחר אתון - הרי הם נחשבים שני מינים שונים, ואין להרביעם זה עם זה ואף לא להעבידם יחד.
לסיכום: במשנה זו מנתה המשנה את קטגוריות הכלאיים ואת ההלכות הנוהגות בכל אחת מהן: כלאי הכרם - אסורים בזריעה, בקיום ובהנאה; כלאי זרעים - אסורים בזריעה ובקיום, אך מותרים באכילה ובהנאה; כלאי בגדים - מותרים בכל דבר ואסורים בלבישה בלבד; וכלאי בהמה - מותרים בגידול ובקיום, ואיסורם בהרבעה, ואף תוצאות הרבעות שונות אסורות זו בזו בהרבעה ובעבודה.