כתובות פרק י"ג משנה א'. פרק זה עוסק במחלוקות שונות, שרובן נוגעות להלכות כתובות אך לא כולן. המשנה פותחת ואומרת: "שני דייני גזירות היו בירושלים" - שני דיינים שדנו בענייני גזירות, כלומר תקנות. הגמרא מבארת כי הגזירות שעשו היו קנסות שהטילו על גזלנים. דיינים חשובים היו אלו, והמשנה מונה את המקרים שבהם נחלקו עליהם עמיתיהם.
שני הדיינים והחולקים עליהם:
חנן בן אבישלום - "חנן אומר שני דברים": שני דברים אמר, ועליהם נחלקו בני כהנים גדולים.
אדמון - "ואדמון אומר שבעה": שבעה דברים אמר, ועל אותם שבעה חלקו עליו החכמים.
המקרה הראשון - מזונות אשת מי שהלך למדינת הים:
"מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות" - בעל שנסע לחוץ לארץ, ואשתו טוענת כי היא זקוקה למזונות ולגישה אל רכושו. הבעל איננו, והיא זקוקה לפרנסתה. במקרה כזה יורד בית הדין לנכסיו ומוכר מהם כדי לתת לה מזונות.
השאלה שלפנינו היא האם עליה להישבע שלא גבתה מזונות ושבעלה לא הפריש והשאיר לה כספים לצורך מזונותיה. על כך עליה להישבע, והשאלה היא מתי נשבעת שבועה זו.
"חנן אומר תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה" - כלומר, נשבעת היא בסוף, בשעה שהיא באה לגבות את כתובתה, ולא בתחילה, בשעה שהיא באה לגבות את מזונותיה. שני מצבים לכך:
נתברר בוודאות שהבעל מת מעבר לים, וכעת היא באה לגבות את כתובתה - באותה שעה נשבעת בסוף שלא הצניעה כספים.
הבעל חזר ממדינת הים וטוען: "אכן השארתי לך כספים למזונות" - ועליה להישבע שלא השאיר לה דבר.
בני כהנים גדולים, שהיו כעין בית דין של כהנים, חלקו עליו: אמנם בסוף היא נשבעת בבואה לגבות את כתובתה, בין אם מת ובין אם חזר ונתברר שטעתה, אך גם בתחילה, בשעה שהיא באה לגבות מזונות, עליה להישבע שלא הותיר לה דבר. לדעתם נשבעת בתחילה ובסוף, ואילו חנן אמר שאינה נשבעת אלא בסוף בלבד.
הגמרא מוסיפה כי אף כאשר בית הדין נוטל מן הנכסים כדי לתת לה מזונות, אין הוא עושה זאת אלא לאחר שלושה חודשים מעת שיצא הבעל לחוץ לארץ. הטעם לכך הוא החזקה שאין אדם מניח את ביתו ריקן, ולכל הפחות מצויים בו מזונות של שלושה חודשים או כסף למזונות. רק לאחר שלושה חודשים יורדים לנכסיו ומתחילים למכור מהם.
לסיכום: במשנה זו למדנו על שני דייני הגזירות שהיו בירושלים - אדמון וחנן בן אבישלום - ועל המחלוקות שנחלקו עליהם. בדין הראשון עסקנו באשה שבעלה הלך למדינת הים והיא תובעת מזונות: לדעת חנן נשבעת בסוף בלבד, בבואה לגבות כתובתה, ולדעת בני כהנים גדולים נשבעת בתחילה ובסוף. עוד למדנו מן הגמרא כי אין בית הדין יורד לנכסים אלא לאחר שלושה חודשים, מחמת החזקה שאין אדם מניח את ביתו ריקן.