מסכת כתובות, פרק א', משנה ב'. המשנה שלפנינו קובעת את סכומי הכתובה לנשים השונות, ואת השאלה באילו מהן קיימת לבעל טענת בתולים.
"בתולה כתובתה מאתיים ואלמנה מנה":
"בתולה" - נערה הנישאת ולא נישאה מעולם קודם לכן: כתובתה מאתיים זוז, הם מאתיים דינר.
"אלמנה" - כתובתה מנה, מאה דינר, מחצית מן הסכום.
בתולה אלמנה, גרושה וחלוצה מן האירוסין:
המשנה ממשיכה ומונה אישה שעברה עליה אחת מן החוויות הללו: שאיבדה את בעלה, שהתגרשה, או שמת בעלה וקיבלה חליצה - אך כל זאת "מן האירוסין" בלבד, כלומר מן הקידושין, בטרם הושלמו הנישואין בנישואין ממש. הואיל ולא באה לידי נישואין גמורים, חזקתה שהיא עדיין בתולה, ולפיכך היא קרויה בתולה - "וכתובתן מאתיים". אף שכבר הייתה נשואה פעם אחת קודם לכן, היא בחזקת בתולה, שכן מעולם לא קיימה יחסים עם אדם.
ועוד: "ויש להן טענת בתולים" - אם נמצא שאינה בתולה, רשאי הבעל לטעון כנגדה שנישואיו היו מקח טעות, נישואין על יסוד מצג שווא, ולפיכך היא מפסידה את זכותה לכתובה.
הגיורת, השבויה והשפחה:
המקרה הבא שבמשנה עוסק בילדה הבאה מרקע שאינו יהודי, או ממצב שחזקת בני אותו מעמד היא שנבעלו בזנות ובביאות אסורות אף בגיל צעיר. ואולם ילדה שהיא פחותה מגיל שלוש - אף אם נבעלה, נשארת בבתוליה: הפיזיולוגיה היא כזו שאין היא מאבדת את בתוליה אלא הם חוזרים ומתחדשים, שכן בשלב מוקדם כל כך אין המעשה נחשב כלל למעשה של ביאה.
שלוש הן:
הגיורת - ילדה שנתגיירה.
השבויה - ילדה יהודייה המוחזקת בשבי אצל גויים, שחזקה עליה שנאנסה לקיים יחסים.
השפחה - שפחה גויה, שאף לגביה קיימת חזקה שנבעלה.
וכל שלושתן יצאו ממצבן קודם גיל שלוש, כלשון המשנה: "שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו" - השבויה נפדתה, הגיורת נתגיירה, והשפחה נשתחררה - "פחותות מבנות שלוש שנים ויום אחד".
ולפיכך "כתובתן מאתיים", מפני שהן בחזקת בתולות: אף אם היה כאן תשמיש כלשהו, אין לו דין תשמיש, ומבחינה פיזיולוגית אין הוא נחשב למעשה המפקיע את בתוליה, אלא בתוליה חוזרים ומתחדשים. וכיוון שהן בחזקת בתולות, אף להן "יש להן טענת בתולים" - שאם נמצאת שאינה בתולה, יכול הבעל לטעון שהיה זה מקח טעות, שהנישואין נעשו על יסוד מצג שווא, ולא תהיה לה כתובה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סכומי הכתובה - מאתיים זוז לבתולה ומנה לאלמנה; כי בתולה שנתאלמנה, נתגרשה או נחלצה מן האירוסין בלבד נשארת בחזקת בתולה וכתובתה מאתיים; וכי הגיורת, השבויה והשפחה שיצאו ממצבן בהיותן פחותות מבנות שלוש שנים ויום אחד כתובתן מאתיים. ובכל המקרים הללו יש לבעל טענת בתולים, שאם נמצאת שאינה בתולה הרי הנישואין מקח טעות והיא מפסידה את כתובתה.