כריתות פרק ג', משנה י' - המשנה האחרונה בפרק. במשנה זו נרחיב על מהותו של הרעיון שלמדנו, רעיון 'גופים מחולקים', ונברר עד היכן ניתן לקחת אותו. שוב נפגוש את רבי עקיבא השואל את שאלותיו, והפעם: כיצד חל עיקרון זה בהלכות שבת.
שלושה אופני שגגה בשבת:
לא ידע כלל שקיים דבר כזה שבת.
ידע שאסור לעשות מלאכה בשבת, אך לא ידע שהיום שבת - סבר שהיום יום שישי, כגון מי שנקלע לאי בודד וכיוצא בזה.
ידע שקיימת שבת וידע שהיום שבת, אך לא ידע שפעולה מסוימת זו אסורה בה.
אבות ותולדות:
בהלכות שבת אין בתורה תיאור מפורש של האסור בשבת, אלא איסור כללי של "מלאכה" בלבד. את פרטי המלאכות לומדים מפרשת כי תשא, שבה מופיעות ההוראות לבניית המשכן והתורה אוסרת לבנותו בשבת. מכאן הבינו חז"ל שפעולות היצירה ששימשו במלאכת המשכן הן האסורות בשבת, ומנו שלושים ותשעה סוגים שונים של פעולות יצירה.
כל אחת מהן נקראת "אב מלאכה" - קטגוריה כללית של מלאכה. האב הוא האופן הספציפי שבו נעשתה המלאכה במשכן, אך הוא מייצג דרך כללית ורעיונית להשגת תוצאה מסוימת. לצדו קיימת "תולדה" - פעולה דומה שכוונתה, מטרתה או תוצאתה זהות לאלו של האב, אף שלא נעשתה בפועל במשכן. לדוגמה, מלאכת זורע עניינה זריעה, אך כל פעולה המעודדת צמיחת צמח אסורה מן התורה, ולפיכך השקיית עץ היא תולדה של זורע.
התולדות אסורות בשבת בדיוק כאבות, אך קיים ביניהן הבדל מהותי אחד לעניין החיוב: העושה בשבת מספר מלאכות שכולן תולדות של אב אחד, או האב עצמו ותולדותיו - כגון שזרע תבואה וגם השקה עצים - אינו חייב אלא חטאת אחת, שכן כולן כלולות באב מלאכה יחיד. אך אם עשה מלאכות משני אבות שונים, חייב חטאת על כל אב ואב.
שתי שאלותיו של רבי עקיבא:
המשנה פותחת בדברי רבי עקיבא: "שאלתי את רבי אליעזר: העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה". בדברים אלו כלולות שתי שאלות:
אדם שעשה את אותה מלאכה שבת אחר שבת - ידע שאסור לעשות מלאכה וידע שהיום שבת, אך לא ידע שפעולה זו אסורה, וזרע תבואה שבוע אחר שבוע - האם מביא חטאת אחת על הכול, או חטאת אחת על כל שבת ושבת?
אדם שעשה בשבת אחת שתי תולדות של אב מלאכה אחד - כגון שהרכיב עץ והשקה עץ, ששתיהן תולדות זורע, או שזרע זרעים ואף עשה את התולדות - האם מביא חטאת נפרדת על כל תולדה, או חטאת אחת על כל התולדות כולן?
נמצא שהשאלה היא: כשעשה בהעלם אחד את אותה מלאכה במשך מספר שבתות, או כשעשה בשבת אחת מספר תולדות של אותו אב - האם חייב חטאת אחת על הכול, או חטאת על כל שבת ושבת ועל כל תולדה ותולדה? שהרי הכול מודים ששני אבות שונים מחייבים שתי חטאות; הספק הוא בשתי תולדות של אב יחיד, ובשבתות נפרדות שכל אחת מהן עומדת אולי בפני עצמה, כדרך שראינו בנידות.
תשובת רבי אליעזר: "אמר לי" - בנשימה אחת השיב רבי אליעזר על שתי השאלות כאחת: בשני המקרים חייב על כל אחת ואחת. העושה את אותה מלאכה בשלוש שבתות רצופות מביא שלוש חטאות, אחת על כל שבת; והעושה שלוש תולדות שונות של אב אחד באותה שבת מביא אף הוא שלוש חטאות, אחת על כל תולדה.
מכאן ואילך, לאורך שאר המשנה הארוכה, לא נעסוק עוד בעניין התולדות. החיוב במספר חטאות על מספר תולדות הוא שיטתו של רבי אליעזר, המבוססת על סברתו, ואין זו ההלכה. מוקד הדיון שלנו הוא הנושא השני: כיצד להתייחס לעשיית אותה מלאכה במספר שבתות בהעלם אחד - האם מחייבת חטאת אחת או יותר מאחת.
הקל וחומר של רבי אליעזר:
רבי אליעזר מבסס את דבריו בקל וחומר: "ומה אם הנידה" (ובגמרא: "הנידות"). נזכיר את שלמדנו: הבא על חמש נשים נידות, אף אם כולן נשותיו, נחשבות הן גופים מחולקים, וחייב חטאת על כל אחת ואחת. מכאן למד רבי אליעזר: אם על חמש נידות חייב חמש חטאות אף על עבירה אחת, על אחת כמה וכמה שעל חמש שבתות חייב חמש חטאות, אחת לכל שבת, אף על אותו איסור עצמו.
וזה לשון הקל וחומר: הנידה - "שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה" - בנידה קשה יותר להתחייב, שכן אין אלא דרך אחת להתחייב עליה, היא הביאה עצמה, ואין ריבוי דרכים המחייבות חטאת; ואף על פי כן "חייב על כל אחת ואחת" - חמש נשים, חמש חטאות. ואילו שבת, "שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה" - דרכים רבות לחללה, וכל אחת מהן מחייבת חטאת בפני עצמה, ונמצא ששבת מועדת יותר לחיוב חטאת - "אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת", שיביא חטאת על כל שבת ושבת שחילל, כדין גופים מחולקים, שכל שבת היא כגוף נפרד בפני עצמו.
דחיית רבי עקיבא - שתי אזהרות:
השיב רבי עקיבא: "אמרתי לו: לאו" - אני דוחה קל וחומר זה. "אם אמרת בנידה, שיש בה שתי אזהרות" - בשכיבה עם נידה נעברות שתי עבירות בעת ובעונה אחת, "שהוא מוזהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו", ושניהם חייבים חטאת. משום כך הנידה חמורה בבחינה זו משבת, והקל וחומר נפרך, שהרי קל וחומר אינו עומד אלא כאשר ה'קל' קל תמיד מן ה'חומר'. "תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת" - המחלל שבת עובר על לאו אחד בלבד.
"הבא על הקטנות יוכיח":
השיב רבי אליעזר: "אמר לי: לאו, הבא על הקטנות יוכיח" - אין קיום שתי האזהרות בעת ובעונה אחת מעכב את הלימוד. שהרי הבא על חמש נידות שכל אחת מהן קטנה, בת אחת עשרה שנה, אין הקטנות חייבות חטאת כלל, שהרי קטינות הן, ונמצא "שאין בהם אלא אזהרה אחת" - האיסור מוטל עליו בלבד ולא עליהן - ואף על פי כן "וחייב על כל אחת ואחת": אם בא בשוגג על חמש הקטנות, חייב חטאת על כל אחת מהן.
דחה רבי עקיבא: "אמרתי לו: לאו" - אין אני מסכים לכך כלל, "אימא מרתה בה". הבא על הקטנות, "אף על פי שאין בהן עכשיו" - אמנם כרגע אינן נתונות תחת האזהרה, מפני שקטינות הן - "יש בהן לאחר זמן", שכן משיגדלו תחול עליהן האזהרה, ונמצא שהאזהרה שייכת בהן ביסודה, אלא שאינה חלה עתה. "תאמר בשבת שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן" - בשבת אין אזהרה שנייה כלל, לא עתה ולא לאחר זמן. מטעם זה דוחה רבי עקיבא את ראייתו של רבי אליעזר.
יש כאן פתח להרחבה רבה, ובכלל זה עיון במהותם של קטן וקטנה העוברים עבירה ובמה שאומרת התורה על כך, אך לא ניכנס לכך כלל, שכן רבי אליעזר אינו מגן על שיטתו אלא עובר מיד לראיה חדשה.
"הבא על הבהמה יוכיח":
"אמר לו: הבא על הבהמה יוכיח" - רבי אליעזר מניח את הנידות ואת הנשים בצד ומביא ראיה מן הבא על הבהמה: הבא על חמש בהמות - הלאו מוטל על האדם בלבד, ואין לאו על הבהמה כלל - ואף על פי כן חייב חמש חטאות, אחת על כל בהמה, שכן כל בהמה נחשבת גוף בפני עצמו, גופים מחולקים. ואם כן, בוודאי בשבת, שיש בה דרכים רבות יותר להתחייב והיא מועדת יותר לחיוב חטאת, יתחייב חמש חטאות על עשיית מלאכה אחת בחמש שבתות.
"אמרתי לו" - השיב רבי עקיבא: אף בבהמה עצמה מסופק אני אם חמש הבהמות נחשבות גופים מחולקים כנידות או שהן כגוף אחד, כשם שאני מסופק בשבת. ואם כן, אין להביא ראיה מן הבהמה, שהרי דינה עצמו אינו ברור לי. עד כאן המשנה.
לסיכום: רבי עקיבא אינו מקבל את טענתו של רבי אליעזר. אולם להלכה, לפי הרמב"ם, אכן מתייחסים לשבתות נפרדות כאל גופים מחולקים, ולפיכך המחלל שבתות נפרדות חייב חטאת נפרדת על כל אחת ואחת מהן, בדיוק כשם שהבא על חמש בהמות חייב חמש חטאות.