משנה ח' היא האחרונה בפרק ה', והאחרונה בסדרת המקרים שלפנינו. כל המקרים בסדרה זו זהים במבנם, והמקרה האחרון שבהם עוסק בשתי חתיכות: "חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר".
החתיכה הראשונה - חלב בלבד, שיש בו איסור כרת, ולפיכך חייבים עליו חטאת.
החתיכה השנייה - חלב שהוא גם נותר: מלבד איסור החלב שבו, נוסף עליו איסור מחמת שנותר מן הקרבן לאחר זמנו. הרי זה איסור מוסיף, סיבה שנייה לכך שחלב זה עומד באיסור כרת, ולפיכך האוכלו בשוגג מביא שתי חטאות - אחת על החלב ואחת על הנותר.
מקרה א' - אכל את אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל:
ראובן אכל אחת משתי החתיכות ואינו יודע אם אכל חלב בלבד או חלב שהוא נותר, ומשום כך אינו יודע אם עליו להביא חטאת אחת או שתי חטאות. כיוון שחטאת אחת מוטלת עליו בוודאי - מביא אותה; וכיוון שהוא מסופק באיסור שני שחייבים עליו חטאת - מביא עמה גם אשם תלוי. וזו לשון המשנה: "מביא חטאת ואשם תלוי".
מקרה ב' - אכל את הראשונה ואחר כך אכל את השנייה:
אם הלך ראובן ואכל גם את החתיכה השנייה, ברי לנו שאכל שתי חתיכות של חלב, שאחת מהן נותר. אם היה הדבר בשתי העלמות נפרדות - שהודיעוהו בין אכילה לאכילה על איסור החלב, וחזר ושכח ואכל בשוגג - "מביא שלוש חטאות": אחת על חתיכת החלב הראשונה, אחת על חתיכת החלב השנייה, ואחת על הנותר שאכל.
מקרה ג' - ראובן אכל אחת ושמעון אכל אחת:
שניהם אכלו חלב בוודאי, ואין ידוע מי מהם אכל את הנותר. לפיכך "זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי" - כל אחד מביא חטאת, שהרי אכל חלב בוודאי, וכל אחד מביא אשם תלוי, שמא הוא זה שאכל את הנותר ושמא לאו.
רבי שמעון לשיטתו: כיוון שידוע בוודאות שאחד מן השניים עבר את העבירה, אומר הוא "זה חטאת וזה חטאת, ושניהם מביאין חטאת אחת" - כל אחד מביא חטאת על חתיכת החלב שאכל, ובמקום שיביא כל אחד שתי חטאות, ארבע בסך הכול, מביאים שלוש: חטאת לכל אחד, וחטאת שלישית משותפת לשניהם, על תנאי שמי שאכל את הנותר - תעלה לו.
רבי יוסי חוזר וחולק: אין צירוף, ואין להביא קרבן מספק על תנאי, אלא כל אחד מביא משלו. אלא שכאן מאריך רבי יוסי בלשונו ומוסיף נקודה חדשה: "כל חטאת שהיא באה על חטא אין שניים מביאין אותה" - דווקא חטאת הבאה לכפר על חטא, אין שני אנשים מביאים אותה בשותפות מספק. מכלל דבריו נשמע שיש חטאת שאינה באה על חטא, ואותה אפשר להביא בשותפות במקרה של ספק. ומהי?
חטאת שאינה באה על חטא - קרבן יולדת:
אישה שילדה מביאה חטאת כאחד משני קרבנותיה, ואפילו היה ולדה נפל. שתי נשים שלאחת מהן היה ולד ולשנייה לא, ונתערב הדבר ואין ידוע מי מהן היולדת - הרי אחת מהן חייבת חטאת והשנייה פטורה. כיוון שאחת מהן בוודאי ילדה, קונות שתיהן יחד חטאת העוף אחת ומקריבות אותה בשותפות, על תנאי.
אומר רבי יוסי: צירוף זה מועיל, שכן חטאת זו אינה באה על חטא, ואין כאן איסור כרת שבגללו היא באה. ומדוע אפוא מביאה היולדת חטאת? גמרא מפורסמת במסכת נידה (דף ל"א) מבארת שנשבעה שלא להיזקק עוד לבעלה. ייתכן שטעם זה, מבחינה הלכתית, אופיו אגדי יותר מהלכתי; אך תהיה הסיבה אשר תהיה - אם מפני הצער, אם מחמת חלקה בחטא חוה, ואם גזירת הכתוב - הנקודה היא שהיא מביאה עוף במתכונת של חטאת, אך לא מחמת איסור כרת שעברה בשוגג.
לפיכך, לדעת רבי יוסי, שתי הנשים מביאות עוף אחד בין שתיהן ואומרות: "מי שילדה את הוולד - יהיה זה חטאת עבורה".
לסיכום: בשלושת המקרים שלפנינו - האוכל אחת משתי החתיכות, האוכל את שתיהן בשתי העלמות, ושני אנשים שאכלו כל אחד חתיכה - נחלקו התנאים בשאלת צירוף הקרבנות והבאתם על תנאי. רבי שמעון מצרף ומחייב חטאת שלישית משותפת, ורבי יוסי שולל צירוף בכל חטאת הבאה על חטא, ומתיר זאת רק בחטאת שאינה באה על חטא, כחטאת העוף של יולדת.
להלכה: לא נפסק אף כרבי יוסי. אין מביאים חטאות ואשמות בשותפות ועל תנאי, ואף לא חטאת העוף.