אנו מגיעים למשנה ז' בפרק ג' של מסכת כתובות, ובה אנו מסיימים את הנושא שבו עסקנו במשניות האחרונות: מקרים שבהם אדם עושה מעשה אחד, ומכוח אותו מעשה עצמו הוא מתחייב בכמה חטאות. משנתנו מבקשת לברר את שורשו של דין זה - מניין הוא נלמד ומה מקורו.
רקע דברי המשנה:
המשנה פותחת: "אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של עמאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל". רבי עקיבא מספר כי שהה בשוק הבשר שבמקום הנקרא עמאום יחד עם רבן גמליאל הנשיא ועם רבי יהושע, רבו וגדול הדור, שבאו לשם לקנות בהמה לסעודת בנו של רבן גמליאל. אף שאין הכרח לפרט מדוע נזכר רקע זה, נראה שיש בו כדי ללמד עד כמה היו חכמים מסורים לירידה לעומקה של הלכה ולהרחבת התורה שבעל פה, אפילו בשעה שעסקו בקניות לצורכי המשתה.
שאלתו של רבי עקיבא היא: "הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו בהעלם אחד, מהו?". לפנינו מקרה נוסף, שונה מן הקודמים אך דומה להם ביסודו: אדם הבא על אישה האסורה עליו מכמה צדדים, כאשר מדובר במעשה אחד שכרוכים בו איסורים אחדים.
שתי אפשרויות עומדות לפניו:
"חייב אחת על כולן" - הואיל ולא נעשה אלא מעשה אחד, אף שיש בו שלושה איסורים מן התורה, אינו מביא אלא חטאת אחת.
"או אחת על כל אחת ואחת" - הוא מביא חטאת על כל אחד מן השמות השונים, כלומר על כל אחת מן העבירות ומן המצוות שבתרי"ג שעבר עליהן במעשה היחיד הזה.
"אמרו לו: לא שמענו" - רבן גמליאל ורבי יהושע השיבו כי אין בידם מסורת לענות על שאלה זו.
העמדת המקרה:
מדובר במקרה בלתי שגרתי, כדרכם של המקרים שנשנו כאן. לאה ילדה בן ושמו ראובן. מלאה ומראובן נולדו שתי בנות, דינה ורחל. ראובן הוליד בן עם בתו דינה, והוא חנוך. נמצא שחנוך אסור על רחל בשלושה אופנים:
אחותו: לחנוך ולרחל אב אחד - ראובן.
אחות אביו: אביו של חנוך הוא ראובן, ולראובן ולרחל אם אחת - לאה, ונמצאת רחל אחותו של ראובן.
אחות אמו: אמו של חנוך היא דינה, ודינה ורחל אחיות משני ההורים, ראובן ולאה.
השאלה היא, אפוא, אם בא חנוך על רחל - האם חייב חטאת אחת או שלוש חטאות. ראוי לציין כי אותה שאלה עצמה עומדת גם ביחס לרחל. יצוין כי אין הכרח לדקדק בפרטי אילן היוחסין, שכן אין הם מעלים או מורידים לגוף הדיון, וניתן היה להביא לאותה שאלה כל אחת מן הדוגמאות שנשנו במשניות הקודמות.
"אבל שמענו":
אף שלא הייתה בידי החכמים מסורת בנקודה זו עצמה, מסורת אחרת הייתה בידם: "הבא על חמש נשיו נדות בהעלם אחד" - אדם שבא על חמש נשותיו, וכל אחת מהן נידה, בהעלם אחד, כלומר מתוך שכחה אחת של הדין. נשותיו מותרות לו, ואין כאן אלא איסור נידה בלבד. הואיל ועבר על אותו איסור עצמו חמש פעמים, הדין הוא שחייב על כל אחת ואחת, ומביא חטאת על כל מעשה ומעשה - חמש נשים, חמישה מעשים וחמש חטאות, אף שההעלם אחד, ואף שאין כאן אלא שם אחד, איסור נידה, אחת מתרי"ג המצוות.
"וראינו את הדברים קל וחומר" - מכאן דנו רבן גמליאל ורבי יהושע בקל וחומר: אם בהעלם אחד, כשעובר אדם על איסור אחד חמש פעמים, חייב חמש חטאות, קל וחומר שכאשר בהעלם אחד עובר על חמישה איסורים, אף שבאדם אחד מדובר, יתחייב חמש חטאות. משמע שלא ראו את היות הנשים גופים חלוקים כגורם המכריע, אלא התמקדו במניין העבירות בלבד: איסור נידה אחד בהעלם אחד לעומת חמישה, וכנגדו מקרהו של רבי עקיבא - שלוש עבירות במעשה אחד.
ואולם הגמרא אינה מקבלת קל וחומר זה, משום שהיא מתייחסת אל עניין הגופים החלוקים - נשים שונות, גופים שונים - כגורם נפרד וחשוב, ואפשר שחשוב לא פחות ממניין המצוות שנעברו. משום כך אין ללמוד בהכרח בקל וחומר למצב שבו מעורבת אישה אחת בלבד ושלושה איסורים.
המקור מן הפסוק:
לפיכך מסיקה הגמרא שמקורו של כלל זה, הנוגע לכל המשניות האחרונות, הוא לימוד מן הפסוקים העוסקים באיסור הבא על אחותו. תחילה נאמר: "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו... ונכרתו לעיני בני עמם" - הרי שהפסוק מנה את שתי האפשרויות של אחות, אחות מן האב ואחות מן האם, וממילא אף אחות משניהם, והבא עליה מתחייב כרת.
הפסוק שלאחריו ממשיך: "ערות אחתו גלה עונו ישא". לכאורה הדבר כבר נאמר, ומה בא להוסיף? אלא בא ללמד שאדם עשוי להתחייב על שני הצדדים: כאשר האישה אסורה עליו משני כיוונים שונים, כגון אחותו מאביו ואחותו מאמו, מתחייב הוא פעמיים, מכוח שני פסוקים נפרדים, שתי עבירות נפרדות ושני שמות ואיסורים שונים מתרי"ג המצוות.
לסיכום: על יסוד לימוד זה, ולא מכוח הקל וחומר, נלמד שאדם מתחייב כמה חטאות על אישה אחת כאשר מדובר בשתי מצוות נפרדות מן התורה. דין זה מורחב לכל תרחיש שבו מעשה אחד כרוכים בו כמה איסורים, ובו מתחייב האדם כמה חטאות על מעשה אחד. כך נפסקת ההלכה למעשה.