אנו ממשיכים במשנה ב' בפרק ה' של מסכת כריתות, ולפנינו אותו סוג של ציור שראינו במשנה הקודמת. הפעם מדובר בשתי חתיכות אוכל: חתיכה של חלב, וחתיכה של חלב שהוא קודש. שתיהן חלב, כלומר האוכל אחת מהן בשוגג חייב בוודאי חטאת. אלא שאחת מהן היא גם קודש: הבהמה שממנה בא החלב הוקדשה, ונמצא שהחלב שבה הוא הקדש. לפיכך האוכלו חייב לא רק בחטאת על אכילת החלב, אלא גם באשם מעילות על אכילת ההקדש. גם כאן נחלקת המשנה לשלושה מקרים.
מקרה א' - אכל אחת מן החתיכות:
"אכל את אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל" - ראובן אכל חתיכה אחת מן השתיים, ואין הוא יודע איזו מהן אכל: שמא חלב בלבד, ושמא חלב שהוא קודש. הדין הוא "מביא חטאת" - שהרי בוודאי אכל חלב, ועל כך חייב חטאת. אשר לצד ההקדש, ספק אכלו ספק לא אכלו:
תנא קמא סובר כדעת חכמים: כל שאין ידוע אם עבר על האיסור המחייב אשם, אינו מביא אשם כלל.
רבי עקיבא אומר: "מביא אשם תלוי" - נוסף על החטאת שהוא חייב בה בוודאי על אכילת החלב, עליו להביא גם אשם תלוי. זוהי שיטתו של רבי עקיבא כפי שראינו לעיל: מי שספק עבר ספק לא עבר על איסור שחייבים עליו אשם, מביא אשם תלוי.
מקרה ב' - אכל אף את החתיכה השנייה:
"אכל את השנייה - מביא שתי חטאות ואשם ודאי" - משאכל ראובן גם את החתיכה השנייה, נמצא שאכל בוודאי חלב וגם חלב שהוא קודש, ועליו להביא קרבן על הכול: שתי חטאות, אחת על כל חתיכה של חלב, ואשם מעילות ודאי אחד על אכילת הקודש.
ראוי לדייק כי מדובר כאן בשתי העלמות, בשני אירועי שכחה נפרדים: אכל את החתיכה הראשונה, ולאחר מכן הודיעו לו שאסור היה לו לאכול משום שהיה חלב על השולחן, ושוב שכח ואכל בשנייה. שהרי אילו אכל את שתיהן בהעלם אחד - ניגש לשולחן וסעד את סעודתו ואכל את שתי החתיכות - לא היה מביא אלא חטאת אחת על שתי חתיכות החלב, ובסך הכול חטאת אחת ואשם מעילות אחד. משום כך נוקטת המשנה מצב של שתי העלמות, ובו הוא חייב שתי חטאות ואשם ודאי, הוא אשם המעילות.
מקרה ג' - אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה:
"אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה" - כמו במקרה השלישי שבמשנה הקודמת: ראובן אכל חתיכה אחת ושמעון אכל את החתיכה השנייה, ואין אחד מהם יודע איזו חתיכה אכל. בוודאי ששניהם אכלו חלב, ולפיכך "זה מביא חטאת וזה מביא חטאת". אשר לקודש - כל אחד מהם ספק אכלו ספק לא אכלו, ספק מעל ספק לא מעל, ובכך נחלקו התנאים:
תנא קמא סובר כדעת חכמים, שאין עושים בזה דבר.
רבי עקיבא אומר: "זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי" - לשיטתו, כל שייתכן שעבר על האיסור המחייב אשם, מביא אשם תלוי תחתיו. נמצא שכל אחד מהם, ראובן ושמעון, מביא חטאת על הוודאי - החלב שאכל בוודאי - ואשם תלוי על הספק שמא מעל באכילת הקודש.
רבי שמעון, לשיטתו, אומר "זה חטאת וזה חטאת" - שהרי כל אחד מהם אכל בוודאי חלב, "ושניהם מביאין אשם אחד" - שהרי בין שניהם נאכל בוודאי הקודש, ולפיכך מביאים ביניהם אשם ודאי אחד, אשם מעילות, ושוב על תנאי: שמי מהם שעבר בפועל, יעלה הקרבן לשמו.
רבי יוסי אומר: "אין שניהם מביאין אשם אחד" - לשיטתו, אין דבר כזה קרבן משותף על תנאי. לפיכך, לדעת רבי יוסי וכן לדעת תנא קמא שבהלכה, אין אחד מהם מביא אשם כלל, אלא כל אחד מביא חטאת על החלב שאכל בוודאי, ואינם מביאים דבר על הספק שמא הייתה כאן מעילה ושמא לא.
לסיכום: במשנה זו עסקנו בשתי חתיכות חלב, שאחת מהן אף קודש, ובשלושת המקרים: האוכל אחת מהן ואינו יודע איזו - מביא חטאת על הוודאי, ולדעת רבי עקיבא אף אשם תלוי על ספק המעילה; האוכל את שתיהן בשתי העלמות - מביא שתי חטאות ואשם ודאי; ושניים שאכלו כל אחד חתיכה - כל אחד מביא חטאת, ובעניין האשם נחלקו: תנא קמא ורבי יוסי פוטרים, רבי עקיבא מחייב כל אחד באשם תלוי, ורבי שמעון מחייב את שניהם באשם אחד על תנאי.