פרק ג', משנה ו'. משנה זו נחלקת לשני חלקים. חלקה הראשון בנוי בדיוק כקודמתה, אלא שבמקום בתו ובת אשתו עוסקת המשנה בחמותו, באם חמותו ובאם חמיו - שלושה מקרים נוספים שבהם החשבון זהה לחלוטין, למעט הראשון מבין שבעת האיסורים שמחמתם נאסרה עליו אותה אישה, ובכל אחד ואחד מהם עונש כרת וחיוב חטאת בפני עצמו. הלימוד מחייב מעקב מדוקדק, ולפיכך נשתמש בשמות המופיעים בתרשימי ארטסקרול. חלקה השני של המשנה עוסק בנקודה אחרת לגמרי.
המקרה הראשון - הבא על חמותו:
ראובן הוא החתן, ובשמת היא החמות. אילן היוחסין: לישמעאל בת בשם בשמת; מבשמת נולדה לישמעאל בת נוספת, יהודית; ויהודית נישאה לראובן.
בשלב זה כבר אסורה בשמת על ראובן בשתי דרכים בבת אחת:
חמותו - הוא נשוי ליהודית, ובשמת היא אמה. זהו האיסור העיקרי.
אחות אשתו - ליהודית ולבשמת אב אחד, ישמעאל. אחיות מן האב הן, ודי בכך.
מכאן ואילך מצטרפים האיסורים הנוספים:
כלתו - לראובן בן מנישואין אחרים, חנוך, והוא נושא את בשמת. הנישואין מתפרקים, אך היא כלתו לעולם.
אשת אחיו - לאחר מכן נישאת בשמת לשמעון אחיו של ראובן, ואף שנישואין אלו מתפרקים, היא אשת אחיו או גרושתו לעולם. אין כאן עניין של ייבום, ואין הדבר מועיל כלל.
אשת אחי אביו - בפעם השלישית נישאת בשמת לעשיו, אחי אביו של ראובן, שאף הוא איסור בפני עצמו.
אשת איש - שהיא עודנה נשואה.
נידה - שנעשתה נידה.
הרי לפנינו שבעה איסורים. ולשון המשנה:
"הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו" - ראובן שבא על בשמת, שהיא אם אשתו יהודית.
"וכלתו" - שהייתה נשואה לחנוך בנו מנישואין אחרים.
"ואחות אשתו" - שהיא אחות אשתו יהודית, שכן אב אחד להן, ישמעאל.
"ואשת אחיו" - שהייתה נשואה לשמעון אחיו.
"ואשת אחי אביו" - שהייתה נשואה לעשיו, אחי אביו.
"ואשת איש" - שעודנה נשואה.
"ונידה" - שנעשתה נידה. הרי אלו שבעה.
"וכן הבא על אם חמותו ועל אם חמיו":
גם כאן ניתן להעמיד מצב שבו האישה אסורה בשבעה אופנים, בין כאם חמותו של ראובן ובין כאם חמיו. נעמוד על אילנות היוחסין השונים.
המקרה השני - אם חמותו:
אילן היוחסין: ללבן בת בשם לאה; ללאה בת בשם דינה, שהיא נכדתו של לבן; ולבן מוליד מדינה בת בשם שרח. ראובן נושא את שרח, ונמצא שחמותו היא דינה ואם חמותו היא לאה. משום כך אסורה עליו לאה בשתי דרכים:
אם חמותו - שהיא אמה של חמותו דינה.
אחות אשתו - שאביה של לאה הוא לבן, ואף אביה של שרח הוא לבן, שהולידה מדינה.
ומכאן ואילך חמשת האיסורים המוכרים: לאה נישאת לחנוך, בנו של ראובן מנישואין אחרים, והקשר מתפרק, אך היא כלתו לעולם; לאחר מכן נישאת לשמעון אחיו של ראובן, ונעשית אשת אחיו לעולם; לאחר מכן נישאת לאסף, אחי אביו של ראובן; והיא עודנה נשואה - אשת איש - וכן נידה. הרי שבעה.
המקרה השלישי - אם חמיו:
כאן שני האנשים הם לאה ולוי. אילן היוחסין: לקטורה בת בשם לאה; ללאה בן בשם ראובן, שהוא נכדה של קטורה; ולקטורה ולראובן נולדת בת בשם דינה; ולוי נושא את דינה. משנשא לוי את דינה, נאסרה עליו לאה בשני אופנים:
אם חמיו - דינה היא אשתו של לוי, ראובן הוא אביה ומשום כך חמיו, ולאה היא אמו של ראובן.
אחות אשתו - אמה של לאה היא קטורה, ואף אמה של דינה היא קטורה.
ושוב מצטרפים חמשת השלבים המוכרים: לאה נישאת לחנוך, בנו של לוי מנישואין אחרים, ונעשית כלתו; לאחר מכן נישאת לשמעון אחיו; לאחר מכן נישאת לעשו, דודו, אחי אביו; והיא עודנה נשואה לו - אשת איש - וכן נידה. הרי אותו חשבון של שבעה.
מחלוקת רבי יוחנן בן נורי וחכמים:
בכך נשלם חלקה הראשון של המשנה, וכעת עולה נקודה חדשה. רבי יוחנן בן נורי סבור שניתן להעמיד אילן יוחסין שבו אדם חייב על ביאה אחת עם אישה אחת משום שלושה איסורים שונים: חמותו, אם חמותו ואם חמיו - שלושת האיסורים שנמנו בחלקה הראשון של המשנה.
אילן היוחסין: לזלפה שלושה ילדים - לאה, רחל ואשר; ללאה בת בשם יוכבד, ולאשר בת בשם סרח. נמצא שזלפה היא הסבתא, ולה שלושה ילדים ושתי נכדות. כעת בא כלב ונושא את שלוש הנשים שבסיפור - את רחל, את יוכבד ואת שרח:
נשא את רחל, בתה של זלפה, ונמצאת זלפה חמותו.
נשא את יוכבד, בתה של לאה, ונמצאת לאה חמותו וזלפה אם חמותו.
נשא את שרח, בתו של אשר, ונמצא אשר חמיו וזלפה אם חמיו.
הרי שבין כלב לזלפה קיימות שלוש קרבות: חמותו, אם חמותו ואם חמיו. ורבי יוחנן בן נורי אומר, שכשם שבמקרים האחרים, כך אף כאן יתחייב שלוש חטאות נפרדות. בנקודה זו חולקים עליו חכמים, והלכה כחכמים.
מקור האיסורים:
יסוד המחלוקת הוא בשאלה: מניין לנו שחמותו, אם חמותו ואם חמיו אסורות בעונש כרת? התשובה היא שהדבר נלמד מדרשה, שכן הפסוק עצמו מדבר בדורות שלמטה. נאמר: "ערות אשה ובתה לא תגלה" - שלא יהיו לו אם ובת; ונאמר: "את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה" - ירידה לדור הבא, עד הנכדות דרך הבן ודרך הבת; ונאמר עוד: "שארה הנה זמה".
מן הפסוק נדרש שאין יורדים דור אחד בלבד אל הנכדות משני הכיוונים, אלא אף עולים דורות למעלה: לא לאם בלבד, אלא לחמות, ומשם לאם החמות ולאם החותן. כלומר, הנושא את הבת אסור באמה - היא חמותו - ואף בדור שמעליה, באם חמותו ובאם חמיו.
שלושת האיסורים הללו - חמות, אם חמות ואם חם - נלמדים כולם מאותו פסוק, ואין אחד מהם מפורש בכתוב אלא הכל דרשה. מכאן נחלקו:
רבי יוחנן בן נורי: הואיל ולמדנו את שלושתם, כל אחד מהם לאו נפרד, וחייבים כרת על כל אחד ואחד. לפיכך, אם הורכב המצב באופן ששלושתם חלים על אישה אחת, חייב שלוש חטאות.
חכמים: הואיל ואין הדבר מפורש, ושלושת האיסורים השונים - חמות, אם חמות ואם חם - נלמדים כולם מאותו לימוד ומאותו פסוק, ממקור אחד, הרי כולם נחשבים לאיסור אחד. ולפיכך, אף אם עבר על שלושתם בבת אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת. זהו עקרון של שם כולל אחד לעומת איסורים פרטיים נפרדים.
ולשון המשנה:
"רבי יוחנן בן נורי אומר: הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו" - זהו האיסור הראשון.
"ואם חמותו" - אם נמצא שהיא גם אמה של חמותו, כזלפה אמה של לאה.
"ואם חמיו" - אם נמצא שהיא גם אמו של חמיו אשר. נמצא חייב על שלושה.
"אמרו לו: שלושתן שם אחד הן" - חכמים דוחים את דבריו: שם אחד הן, משבצת אחת, שכן כולן נלמדות מאותו פסוק ואין אזכור מפורש לכל קרבה בפני עצמה כאיסור נפרד, אלא כולן כרוכות יחד.
לפיכך, אף העובר על שלושתן בבת אחת אינו חייב אלא חטאת אחת בלבד - וכך היא ההלכה.