אנו ממשיכים במהלך שהתחלנו בו במסכת כריתות, פרק ה' משנה ו', ולפנינו המקרה השלישי מתוך חמישה. כאן עומדות שתי חתיכות: חתיכה של חלב וחתיכה של קודש. שתיהן אסורות באכילה, אך כל אחת מטעם אחר:
חתיכת החלב: האוכלה במזיד חייב כרת, והאוכלה בשוגג חייב חטאת.
חתיכת הקודש: הקדש היא, ויש בה איסור מעילה, והאוכלה מביא אשם מעילות.
הספק שלפנינו הוא שאין ידוע מי אכל את מה, וסביב ספק זה נסובה המשנה.
אכל אחת מן החתיכות:
המקרה הראשון: "אכל את אחת מהן ואין ידוע איזה מהן אכל" - ראובן אכל אחת משתי החתיכות ואינו יודע איזו מהן. שמא חלב אכל וחייב חטאת, ושמא קודש אכל וחייב אשם מעילות. לפיכך לדעת תנא קמא מביא אשם תלוי, שכן ייתכן שעבר על איסור אכילת חלב וייתכן שלא, ועל ספק כזה מביאים אשם תלוי.
אף רבי עקיבא מודה שמביא אשם תלוי, אלא שלשיטתו אשם תלוי זה עושה עבודה כפולה: הוא סובר שאף מי שאכל את הקודש עשוי להתחייב אשם תלוי. מכל מקום, בין אם הספק הוא על החלב ובין אם הוא על הקודש, סופו שמביא אשם תלוי.
אכל אף את החתיכה השנייה:
אם המשיך ואכל גם את החתיכה השנייה, הרי בידוע שאכל גם חלב וגם קודש, ולפיכך מביא חטאת ואשם ודאי: חטאת על אכילת החלב, שאותו אכל בוודאי, ואשם מעילות על אכילת הקודש, שאף אותו אכל בוודאי.
שני אנשים שאכלו את שתי החתיכות:
המקרה הבא: "אכל אחד את הראשונה, ובא אחר ואכל את השנייה" - ראובן אכל חתיכה אחת ושמעון אכל את השנייה, ואין ידוע מי אכל את מה. בכך נחלקו התנאים:
תנא קמא (וכן שיטת רבי עקיבא): "זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי" - כל אחד מביא אשם תלוי, שכן ייתכן שאכל את החלב שחייבים עליו חטאת וייתכן שלא. ולרבי עקיבא אין הדבר משנה: שניהם מביאים אשם תלוי, שהרי מלבד זה שאחד מהם אכל את החלב, אחד מהם אכל אף את הקודש, ואין הם יודעים איזה מהם עשה מה.
רבי שמעון: "שניהם מביאין חטאת ואשם" - מדוע יביאו אשמות תלויים? הרי ידוע שאיסור אכילת החלב נעשה ביניהם, וידוע שאיסור המעילה נעשה ביניהם, ולפיכך יביאו חטאת ואשם מעילות על תנאי: כל אחד יאמר שאם הוא זה שאכל את החלב, החטאת שלו והאיל הוא אשמו של חברו; ואם אין הוא זה שאכל את החלב, נמצא שאכל את הקודש, והאיל הוא אשמו שלו, ויש לו בעלות בשעירה או בכבשה ההולכת לחברו.
רבי יוסי: "אין שניהם מביאין חטאת ואשם" - אין דבר כזה להביא חטאת או אשם בשותפות ביניהם, ולפיכך אין בידם לעשות כן, אלא כל אחד מביא אשם תלוי, וכך הדבר פשוט וברור.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין חתיכת חלב וחתיכת קודש שנתערבו: האוכל אחת מהן מביא אשם תלוי, ואם אכל אף את השנייה מביא חטאת ואשם ודאי. ובשני אנשים שאכלו כל אחד חתיכה אחת - לתנא קמא ולרבי עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי; לרבי שמעון מביאים ביניהם חטאת ואשם על תנאי; ולרבי יוסי אין קרבן בשותפות, וחוזרים לאשם תלוי לכל אחד.
בחלק הבא נמשיך למקרה הרביעי שבסדרת המשניות שלפנינו.