לפנינו משנה א:ה, השלישית בסדרת המשניות העוסקות בהפלות. משנה זו מונה נשים שעברו הפלה מסוג כלשהו, אלא שמה שהפילו אינו נחשב כלל לוולד, ולפיכך אין הן חייבות בקרבן שאישה מביאה על לידתה. בדומה לכך (אף שאין הדבר מפורש במשנה), אלו הם המצבים שאינם נחשבים לפטר רחם, כלומר: הוולד הבא אחריהם ייחשב לבכור אם יהיה זכר.
המפלת שפיר שאינו מרוקם:
אישה שהפילה ומה שיצא ממנה הוא שפיר, מעין קרום - שלא כשפיר המרוקם שנזכר לעיל במשנה ג', שהיה כעובר המתגבש, שיש בו מעין בשר והוא מתרקם ומקבל צורה. כאן שלוש דוגמאות של שפיר שאינו מרוקם, שהתוכן שבתוך הקרום (שהיה עשוי להיות עובר) אינו מתרקם כלל:
"מלא מים" - התוכן שבתוך אותו קרום הוא נוזל שקוף בלבד.
"מלא דם" - הקרום מלא בדם.
"מלא גנינים" - יש המפרשים מלשון גוונים וצבעים שונים, כלומר תערובת הכוללת דם, בשר ועצם; ויש המפרשים שמדובר בקרעי בשר קטנים הנראים כתולעים ורימות, חתיכות ופיסות בשר קטנות בתוך הקרום.
בכל אלו אין הדבר נחשב לוולד.
שפיר הדומה לבריות אחרות:
למדנו לעיל במשנה ג' שאישה שהפילה ולוולד אין דמיון לאדם כלל, אמרו חכמים שאין זה נחשב. אולם רבי מאיר אמר שאם הוא דומה לחיה, לבהמה או לעוף, הרי היא נחשבת ליולדת ומביאה קרבנות, משום שנאמר לשון 'יצירה' פעמיים: הפועל "יצר" הנאמר בחיות ובעופות הוא אותו פועל המשמש ביצירת האדם.
חידושה של משנתנו הוא שאף רבי מאיר מודה, שאם אין הדמיון לחיה, לבהמה או לעוף, אלא לבריות מסוג אחר, אין זה נחשב:
דגים ויצורי מים.
חגבים.
שקצים ושרצים קטנים.
רמשים - אף הם מין שרצים, כאותם הגדלים על גופות וכיוצא בזה, רימות ותולעים.
לבריות אלו אין דמיון לאדם כלל, ולפיכך אם כך נראה הנפל, כמין חתיכות קטנות של קרישי דם, אין זה נחשב ואין היא מביאה עליו קרבן.
המפלת ליום הארבעים:
אישה היודעת את זמן עיבורה והפילה ביום הארבעים לעיבורה, וכל שכן בפחות מארבעים יום - אין זה נחשב לוולד. ההפלה צריכה להיות מיום הארבעים ואחד ואילך, שכן רק לאחר ארבעים יום שלמים נחשב הדבר לוולד ממש, כלומר שקיבל צורת ולד.
"יוצא דופן":
משמעו המילולית: מי שהוצא דרך הדפנות, והיינו מה שמכונה בימינו ניתוח קיסרי. תינוק שהוצא מדופנה של האם ולא בלידה רגילה, אין זו לידה. הטעם לכך: נאמר "אשה כי תזריע וילדה" - ואין זו לידה אלא כשהיא יולדת מאותו מקום שבו התעברה. אך אם יצא מן הצד, כגון שהוציאוהו מבטנה בניתוח, אין זו לידה, ואין היא מתחייבת בקרבן וכיוצא בזה.
רבי שמעון חולק ואומר שאף היולדת בניתוח קיסרי נחשבת ליולדת, ומביאה קרבן וכיוצא בזה. מקורו בדרשת המילה "או" הנאמרת בפסוק אחר: מילה יתירה היא, וממנה הוא דורש שיש שתי דרכי לידה - בדרך הרגילה או דרך הצד. אולם אין הלכה כרבי שמעון, ולפיכך אין יוצא דופן נחשב ללידה ואין מביאים עליו קרבן.
לסיכום: במשנה זו נמנו ההפלות שאינן מחייבות קרבן ואינן פוטרות את הרחם מבכורה: שפיר שאינו מרוקם - מלא מים, מלא דם או מלא גנינים; ולד הדומה לדגים, לחגבים, לשקצים ולרמשים, שאף רבי מאיר מודה בו; המפלת ליום הארבעים או קודם לכן; ויוצא דופן, שלדעת חכמים אינו לידה, ואף שרבי שמעון חולק - אין הלכה כמותו.