כריתות, פרק ו', משנה ד'. המשנה באה לדון כיצד יום הכיפורים משתלב בהלכות הבאת הקרבנות: האם הכפרה הנפעלת מכוחו של יום הכיפורים פוטרת את האדם מהבאת קרבנו, וכיצד הדבר פועל.
לשון המשנה:
"חייבי חטאות ואשמות ודאי שעבר עליהם יום הכיפורים - חייבים להביא לאחר יום הכיפורים" - מי שמוטל עליו להביא חטאת או אשם, משום שידוע לו בוודאות שעבר את העבירה, אינו נפטר מחיובו אף שיום הכיפורים חלף. יום הכיפורים אמנם מכפר, אך אין בכוחו לפטור מהבאת הקרבן, שהוא תנאי לכפרה השלמה.
"חייבי אשמות תלויים - פטורים" - מי שנתחייב באשם תלוי, שהרי מסופק הוא אם חטא אם לאו, פטור לאחר שעבר יום הכיפורים. האשם התלוי בא להגן מפני השלכותיו של חטא שאפשר שנעשה ואפשר שלא נעשה, ומשהגיע יום הכיפורים - נטהר האדם ממנו.
מקור הדין בפסוק:
יסוד הדברים בכתוב בויקרא ט"ז, ל': "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". יש לדייק: מה באות המילים "לפני ה'" להוסיף?
חז"ל למדו מכאן שהעבירות שרק הקב"ה יודע עליהן - הן ה"לפני ה'", שכן בני אדם אינם יודעים עליהן, לא החוטא עצמו ולא זולתו. על עבירות אלו מכפר יום הכיפורים מאליו, ללא כל דרישה נוספת. זהו בדיוק מקרהו של המתחייב באשם תלוי: אין הוא יודע אם עבר את העבירה, ואף אחד אינו יודע זאת, ולפיכך היא "לפני ה'", והכפרה נעשית מכוחו של יום הכיפורים בלבד.
לעומת זאת, בכל עבירה שיש עליה חיוב מוגדר - הבאת חטאת או אשם, או מלקות שבית דין מצווה להלקות - אין יום הכיפורים לבדו מספיק, ועדיין מוטל על האדם לקיים את שאר חיוביו.
אין בכך הפתעה גדולה. אדם ששבר את חלון חברו, ולאחר יום הכיפורים טוען כי אינו חייב לפצותו משום שהתכפר לו ביום הכיפורים - ישיבו לו שאין זו הנקודה: הכתם שעל הנשמה אכן ייתכן שנתנקה אם שב בתשובה, אך חובת הפיוס ותיקון הנזק עומדת במקומה. וכך בוודאי בכל הנוגע לחיוב הבאת חטאת ואשם.
איזה חלק מיום הכיפורים מכפר?
חלקה השני של המשנה עוסק בשאלה זו: האם יש רגע מסוים המכפר, תחילת היום או סופו? התשובה היא שיום הכיפורים דומה במידת מה למקווה - אף טבילה של רגע אחד עולה לטהרה, ואין צורך בשיעור זמן מסוים. כל חלק וחלק מן היום מכפר.
לשם המחשה: רופא הורה לאדם שעליו לאכול ביום הכיפורים מפני סכנת נפשות. ניגש אותו אדם למקרר ונטל משם מאכל שסבר שהוא כשר, ולמעשה היו מונחות שם שתי חתיכות, האחת חֵלֶב והאחרת היתר, ואין הוא יודע איזו מהן אכל. הרי זה ספק עבירה המחייב אשם תלוי - אלא שהדבר אירע ביום הכיפורים עצמו.
על כך אומרת המשנה: "מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכיפורים, אפילו עם חשכה - פטור, שכל היום מכפר". אף אם התעורר הספק בשניותיו האחרונות של יום הכיפורים, עם שקיעת החמה, ולא נותרה אלא שנייה אחת של היום לכפר עליו - פטור הוא מלהביא אשם תלוי לעולם, שכן כל רגע ורגע מן היום פועל כפרה שלמה.
מכאן שאדם שנפטר דקה אחת לתוך יום הכיפורים - זכה ביום הכיפורים, וכן מי שנכשל בעבירה בשנייה האחרונה של היום - יום הכיפורים עושה את שלו. מובן שאין בכוחו לפעול אלא את מה שביכולתו לפעול; אך כל עוד שב האדם בתשובה כפי הנדרש ממנו, וכל עוד הוא מאמין שיום הכיפורים מכפר - שאף זהו תנאי בפני עצמו - יום הכיפורים פועל את פעולות הכפרה והטהרה שלו בכל רגע ורגע.