כריתות פרק א', משנה ד'. זוהי המשנה השנייה מתוך שלוש משניות בסדרה העוסקת בנשים המביאות חטאת לאחר לידה או הפלה. המשנה פותחת: "אלו מביאות ואינו נאכל" - הנשים המנויות להלן מביאות חטאת העוף לאחר הפלה, אלא שחטאת זו אינה נאכלת. מדובר בתרחישים של ספק, שבהם אין ידוע בוודאות אם התחייבה בקרבן, שכן טיב ההפלה אינו ידוע לנו.
הכלל: אין מביאים חטאת מספק - ומדוע כאן שונה הדין:
ככלל, אין אדם יכול להביא קרבן חטאת מתוך ספק. אין זה דבר רגיל כלל. אולם כאן יוצא הדין מן הכלל משני טעמים:
אין כאן חטא: המביא קרבן חטאת נדרש להביאו בוודאות, כשהוא מיוחד לאותו אדם ולאותו חטא מסוים. אין מושג של הבאת חטאת על תנאי - "שמא אני חייב בה", או "שמא היא באה על חטא שאיני יודע מהו". החטאת באה תמיד על חטא מסוים. כאן, לעומת זאת, האישה מביאה חטאת שנקבעה על לידה, ובמקרה שלפנינו על הפלה, ואין כאן חטא כלל.
אין כאן שחיטת חולין בעזרה: המביא חטאת מספק, שמא כלל אינה חטאת, עלול להימצא מקריב בהמת חולין שאינה קודשים - שכן אם אינו חייב בחטאת, הקדשתו אינה חלה והבהמה נותרת בלתי מקודשת, ויש איסור מיוחד בשחיטת חולין בעזרה. אולם כאן אין מביאים בהמה: חטאת רגילה היא שעירה או כבשה, ואילו כאן מדובר בעוף, ובעוף אין שחיטה אלא מליקה - המתת העוף בציפורן מעורף הצוואר. מבחינה טכנית אין זו שחיטה, ולפיכך אין כאן בעיה של שחיטת חולין בעזרה.
בעיה נוספת העשויה להתעורר בהבאת חטאת מספק היא העלאת האימורין, החלקים המוקרבים, של חולין על גבי המזבח - דבר האסור לחלוטין. אלא שבחטאת העוף אין חלק כלשהו העולה על המזבח, שכן כולה נאכלת לכהן. משום כך אין כל חשש שיועלו אימורי חולין על המזבח. אמנם דמו של העוף ניתן על המזבח בזריקת חטאת העוף, אך אין בכך כל איסור, שהרי אין איסור בנתינת דם חולין על גבי המזבח.
התוצאה היא, אפוא, שמבחינה טכנית ניתן להביא חטאת העוף מספק, על ידי התניית תנאי, כפי שיתבאר להלן.
עם זאת יש להדגיש: אף שהקרבן מובא, אין הכהן יכול לאכול עוף זה. שכן אם באמת לא הייתה חייבת להביאו, נמצא שהעוף הומת במליקה ולא בשחיטה, ומליקה בציפורן מן העורף אינה שחיטה כשרה - הרי זו נבלה. כשרותו תלויה בהיותו קרבן, וכשאינו קרבן הריהו נבלה. משום כך אין הכהן אוכלו, מחמת ספק נבלה.
המקרה הראשון: "המפלת ואין ידוע מה הפילה":
אישה שהפילה ואינה יודעת מה הפילה. למשל, ואין זה מקרה נדיר, הפילה בבית הכיסא והדיחה את המים, ולא ראתה מה יצא ממנה, ואין באפשרותה לבדוק אם הדבר תואם את הדרישות שראינו במשנה הקודמת. אין אנו יודעים מה היה. לפיכך היא מביאה את סט הקרבנות האפשרי של יולדת:
העולה: יכולה להביאה בין מן העוף ובין מן הכבש, והיא מביאה אותה על תנאי - אם היא מחויבת בקרבן, הרי זו עולת חובתה; ואם אינה מחויבת, שכן מה שהפילה אינו ולד ואינו עושה אותה יולדת, הרי זו עולת נדבה. וזה בסדר גמור.
החטאת: בה אינה מתנה תנאים כלל. היא מביאה אותה, והכהן אינו אוכלה, שכן שמא לא הייתה חייבת בה ונמצא שהיא נבלה.
המקרה השני: "שתי נשים שהפילו, אחת ממין פטור ואחת ממין חובה":
אישה אחת הפילה דבר הפוטר אותה - אין זה ולד ואין היא מתחייבת בקרבנות יולדת; והשנייה הפילה ולד ונתחייבה בצמד הקרבנות - אלא שההפלות נתערבו. מאחר שאין אף אחת מהן יודעת מי מהן החייבת, כל אחת מביאה קרבן: את העולה על תנאי - "אם אני חייבת, הרי זו עולת חובתי, ואם לאו, הרי זו עולת נדבה" - ואת החטאת היא מביאה ללא כל תנאי, והכהן יודע שלא לאוכלה.
דעת רבי יוסי:
רבי יוסי אומר: "אימתי? בזמן שהלכו זו למזרח וזו למערב". כלומר, שתי הנשים, לאחר שמסרו את עופותיהן לקרבן, הלכו לכיוונים מנוגדים ואינן נמצאות במקום אחד בעת ובעונה אחת. במצב זה כל אחת עומדת בפני עצמה, ולכן כל אחת מביאה זוג עופות: העולה קרבה, והחטאת קרבה ואינה נאכלת.
אולם "אם היו שתיהן עומדות כאחת - מביאות קרבן ונאכל": כל אחת מביאה עולה משלה על תנאי, שהיא עולת חובתה או עולת נדבתה, ואילו את החטאת מביאות עוף אחד לשתיהן. זו אומרת: "אם אני היא החייבת בחטאת זו, הרי היא שלי, ואם אינה שלי - מוותרת אני על הבעלות", וכן אומרת חברתה. באופן זה מובא עוף אחד עבור שתי הנשים, שהרי בוודאי אחת מהן בלבד חייבת בחטאת.
מחלוקת הראשונים:
נחלקו הראשונים אם רבי יוסי בא לפרש את דברי תנא קמא או לחלוק עליו:
דעת הרא"ש (וכן התוספות): רבי יוסי בא לפרש, ואין כאן מחלוקת. לפיכך הדין הוא שאם הנשים עומדות כאחת - כל אחת מביאה עוף לעולה על תנאי, ועוף אחד לחטאת לשתיהן; ואם היו בנפרד - מביאות שתי חטאות, אחת לכל אישה.
דעת הרמב"ם: רבי יוסי חולק על תנא קמא, והלכה כתנא קמא. לפיכך אף כששתי הנשים באות יחד, כל אחת מביאה שתי ציפורים: העולה - חובה או נדבה, והחטאת - מספק. אין אפשרות להתנות תנאים כדי להשתתף בחטאת, אין דבר כזה כלל, ושתי החטאות הללו אינן נאכלות.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאף שאין מביאים חטאת מספק, בחטאת העוף של יולדת הדבר אפשרי - שכן אין היא באה על חטא, אין בה שחיטה אלא מליקה, ואין ממנה אימורין על המזבח. לפיכך, המפלת ואינה יודעת מה הפילה, וכן שתי נשים שהפילו ונתערבו קרבנותיהן, מביאות עולה על תנאי וחטאת מספק - והחטאת אינה נאכלת, מחמת חשש נבלה. עוד עמדנו על דברי רבי יוסי המחלק בין עומדות כאחת לבין הלכו זו למזרח וזו למערב, ועל מחלוקת הראשונים אם בא לפרש או לחלוק.