כריתות פרק ד' משנה ב': והלאה: אשם תלוי וחטאת על חטאים שאינם ידועים

הלכות שבת בית המקדש ועבודתו עריות עבודת יום הכיפורים

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

מסכת כריתות, פרק ד', משנה ב'. המשנה באה להשיב על השאלה: אדם שעבר כמה עבירות, כמה קרבנות אשם תלוי עליו להביא? התשובה פשוטה ביסודה - האשם התלוי בא במקום חטאת קבועה, כאשר אין האדם בטוח אם נתחייב בה. לפיכך, אם התרחיש היה מחייבו בחטאת אחת אילו חטא בוודאי, יביא אשם תלוי אחד; ואם היה מחייבו שתי חטאות, יביא שני אשמות תלויים, וכן הלאה.

לשון המשנה:

"כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם אחד" - אדם שאכל חלב פעמיים בהעלם אחד, בשוגג, מביא חטאת אחת בלבד על שתי האכילות, שכן אין כאן אלא העלם אחד. הוא הדין כאשר אכל פעמיים ולאחר מכן התברר שספק היה זה חלב וספק לאו: כשם שאילו היה יודע בוודאות היה מביא חטאת אחת על שתיהן, כך יביא כעת אשם תלוי אחד על שתיהן.
"אם היתה ידיעה בינתיים... כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת" - אם בין שתי האכילות נודע לו הדבר (כגון שהזהירוהו שיש חלב במקרר), אין זה העלם אחד אלא שתי העלמות. לפיכך, כשם שבוודאי היה מביא חטאת על כל אכילה ואכילה, כך בספק: אכל אחת משתי חתיכות שאחת מהן חלב ואינו יודע איזו אכל, הוזהר בינתיים, ושוב אכל אחת משתי חתיכות ואינו יודע איזו אכל - מביא שני אשמות תלויים, אחד על כל אחת ואחת.
"כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת" - אדם שאכל מאכל ובו ארבעה כזיתים של ארבעה איסורים שונים: חלב, דם, נותר (בשר קרבן שנותר לאחר זמנו) ופיגול, שכל אחד מהם חייבים על אכילת כזית ממנו כרת, ובשוגג חטאת. אף שאכל בהעלם אחד, מביא ארבע חטאות, אחת על כל איסור ואיסור. וכך גם בספק: היו לפניו שני מאכלים, אחד כשר ואחד הכולל את ארבעת האיסורים הללו, ואינו יודע איזה מהם אכל - מביא ארבעה אשמות תלויים, אחד כנגד כל חטאת שהיה חייב בה.

מכאן עוברת המשנה לעניין חדש: אדם היודע בוודאות שעבר עבירה שחייבים עליה חטאת, אך אינו יודע באיזו עבירה מדובר. האם רשאי הוא, או חייב, להביא חטאת? שלוש דוגמאות מובאות לכך.

שלוש הדוגמאות:

חלב ונותר: היו לפניו שני מאכלים, באחד חלב ובשני נותר, שעל כל אחד מהם חייב חטאת אם אכלו בשוגג מתוך מחשבה שהוא כשר. אכל את אחד מהם ואינו יודע אם החלב אכל או את הנותר. הוא יודע בוודאות שעבר עבירה המחייבת חטאת, אך אינו יודע על איזה חטא עליו לכפר.
אשתו נידה ואחותו: שתי נשים היו עמו בבית - אשתו נידה ואחותו, ששתיהן באיסור כרת ובשוגג בחטאת, "ושגג באחת מהן" ואינו יודע באיזו מהן. כאן משמעות הלשון "שגג" מדויקת: סבור היה שהאישה מותרת לו ולא ידע שאסורה. ראוי לציין כי במשנה הקודמת עמדנו על התמיהה בלשון "שגג" - והביאור הוא שהמשנה שם העתיקה את הלשון מכאן, שכאן היא במקומה.
שבת ויום הכיפורים: חלו בימים סמוכים, כגון יום הכיפורים שחל באחד בשבת, ואדם עשה מלאכה בזמן המעבר שביניהם. ישנן שיטות שונות בהגדרת בין השמשות, ולמעשה ניתן ליישב את כולן כאן, אך לפי שעה נאמר בפשטות שבין השמשות הוא כהרף עין. נמצא שעשה מלאכה ואינו יודע אם בצדו האחד של בין השמשות עשאה או בצדו האחר - כלומר אם מחלל שבת הוא או מחלל יום הכיפורים.

מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע:

רבי אליעזר מחייב חטאת: הרי בוודאי עבר עבירה שחייבים עליה חטאת, ולפיכך חייב להביאה.
רבי יהושע פוטר: אינו מביא דבר. מקור דבריו בפסוק "חטאתו אשר חטא בה" - תיבת "בה" מיותרת, וללמדנו באה שצריך שיֵדע באיזה חטא חטא. ומשאינו יודע באיזה חטא חטא, אינו מביא חטאת.

ורבי אליעזר מפרש את המילים "אשר חטא בה" לעניין אחר: שהמתעסק פטור. לשם כך יש לעמוד על ההבחנה:

שוגג: עושה את הפעולה במתכוון, אלא שאינו מתכוון לעבור על ההלכה.
מתעסק: עושה דבר אחד, והדבר האסור נעשה מאליו, ואף לעצם הפעולה האסורה לא נתכוון כלל. כגון המושיט ידו ליטול ספר מן המדף, ומרפקו נוגע בדרך במתג האור - אין כאן כוונה להדליק את האור.

לדברי רבי אליעזר, הכול מודים שאין מביאים חטאת על מתעסק, והוא הלומד דין זה מפסוק זה. משום כך נותרה שיטתו שמביאים חטאת אף כשאין האדם יודע באיזו משתי העבירות נכשל, שכן עצם הידיעה שעבר עבירה היא המחייבת אותו בחטאת.

דברי רבי יוסי:

"לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שפטור" - הדוגמה השלישית, של המעבר שבין שבת ליום הכיפורים, אינה נמנית כלל על מחלוקתם. הטעם: "שאני אומר מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר". אין נפקא מינה בין השיטות בהגדרת בין השמשות - אם שייך הוא לאחד מן הימים, לשניהם או לאף אחד מהם, ואם נמשך הוא זמן מה או חולף כהרף עין. נניח שעשיית המלאכה אורכת שלוש שניות: אם התחילה בשנייה האחרונה של שבת ונמשכה אל השנייה הראשונה של יום הכיפורים - כגון שהעקירה נעשתה בשבת וההנחה למחרת ביום הכיפורים - נמצא שלא עשה מלאכה שלמה לא בשבת ולא ביום הכיפורים, ופטור לגמרי. משום כך אין מקרה זה מתאים לתבנית הקודמת, שכל עניינה בתרחישים שבהם ידוע בוודאות שנתחייב חטאת ואין ידוע על מה נתחייב; כאן ייתכן שאינו חייב חטאת כלל.

ועל מה נחלקו?

"על העושה בתוך היום ואין ידוע אם בשבת עשה אם ביום הכיפורים עשה" - עשה מלאכה באמצע היום, ואינו זוכר באיזה מן הימים עשאה. נמצא שאינו יודע על איזה משני הימים עליו להביא חטאת.
"על העושה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה" - יודע שעשה מלאכה ויודע שבשבת עשאה, אך אינו זוכר אם זרע או קצר. וכפי שראינו קודם לכן, המלאכות השונות בשבת נחשבות כקטגוריות נפרדות של חטאים שונים.

בשני מקרים אלו "רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר": רבי אליעזר סובר שמביא חטאת, שהרי יודע שנתחייב בה, ואין נפקא מינה שאינו יודע על מה הוא מביאה; ורבי יהושע סובר שכל שאינו יודע על איזה חטא מסוים הוא מביא - אינו מביא חטאת כלל.

אמר רבי יהודה: "פטר רבי יהושע אף מאשם תלוי" - שכן היה מקום לחשוב שאף שלדעת רבי יהושע אין כאן חטאת, לפי שאינו יודע איזה חטא בדיוק עשה, יביא תחתיה אשם תלוי. מלמדנו רבי יהודה שאין הדבר כן: האשם התלוי נועד למקרה שבו ספק אם חטא כלל ואם לאו, ואילו כאן בוודאי חטא, אלא שאינו יודע אם בשבת אם ביום הכיפורים, וכן בשאר המקרים שהזכרנו. לפיכך אין כאן לא חטאת ואף לא אשם תלוי.

לסיכום: בחלקה הראשון של המשנה למדנו את הכלל שמניין קרבנות האשם התלוי הולך אחר מניין החטאות שהיה חייב בהן בוודאי - העלם אחד כנגד אשם אחד, ידיעה בינתיים או ריבוי איסורים כנגד ריבוי אשמות. בחלקה השני עמדנו על שלושת המקרים שבהם ודאי חטא ואין ידוע במה חטא: חלב ונותר, אשתו נידה ואחותו, ושבת ויום הכיפורים. רבי אליעזר מחייב חטאת ודורש את "אשר חטא בה" לפטור מתעסק, ורבי יהושע פוטר ודורש "בה" - שיֵדע במה חטא. רבי יוסי הוציא מן המחלוקת את העושה מלאכה בין השמשות, שפטור מטעם "מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר", והעמיד את המחלוקת בעושה בתוך היום ואינו יודע באיזה יום או באיזו מלאכה. ורבי יהודה הוסיף שרבי יהושע פוטר במקרים אלו אף מאשם תלוי.

המאמר המקורי

אות כריתות ד:ב

כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד. אִם הָיְתָה יְדִיעָה בֵינְתַיִם, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ הוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם נוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו, אָכַל אַחַד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם אָכַל. אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגָג. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם עָשָׂה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא פָטוּר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, מִקְצָת מְלָאכָה עָשָׂה מֵהַיּוֹם, וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר. וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל הָעוֹשֶׂה בְּתוֹךְ הַיּוֹם וְאֵין יָדוּעַ אִם בְּשַׁבָּת עָשָׂה וְאִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה. אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי: Just as in a case where one unknowingly ate a piece of forbidden fat and then another piece of forbidden fat in a single lapse of awareness he is liable to bring only one sin offering, so too, in a case where their status is unknown to him and he ate them both unwittingly during a single lapse in awareness, he is liable to bring only one provisional guilt offering. But if he had gained knowledge between the first and second instance of eating that there is a possibility the fat might be prohibited, then the halakha is different: Just as he would be liable to bring a sin offering for each and every piece when he gained knowledge of their prohibited status in between each act of consumption, so too, he must bring a provisional guilt offering for each and every instance in which he consumed food that might be forbidden after learning of their uncertain status in between each unwitting act of consumption. Just as in a case where one ate forbidden fat, and blood, and piggul, and notar in one lapse of awareness he is liable to bring a sin offering for each and every one, so too, with regard to a case where their status is unknown to him and he ate them unwittingly during one lapse of awareness, he must bring a provisional guilt offering for each and every item. If one has pieces of forbidden fat and notar before him and he ate one of them and he does not know which of them he ate; or if his menstruating wife and his sister were with him in the house and he unwittingly engaged in intercourse with one of them and he does not know with which of them he unwittingly engaged in intercourse; or if Shabbat and Yom Kippur occurred adjacent to one another and he performed prohibited labor during the intervening twilight period and he does not know on which of the days he performed the labor, in all of these cases, Rabbi Eliezer deems the transgressor liable to bring a sin offering, as he certainly sinned, and Rabbi Yehoshua deems the transgressor exempt, as he does not know the nature of his sin. Rabbi Yosei said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree with regard to one who performs prohibited labor during the intervening twilight period because they concur that he is exempt, as I say: He performed part of the labor today, and he performed part of the labor the following day. With regard to what case did they disagree? With regard to the case of one who performs prohibited labor in the midst of the day, and he does not know whether it was on Shabbat that he performed the labor or whether it was on Yom Kippur that he performed the labor; or with regard to one who performs a prohibited labor and he does not know which labor he performed. As, in those cases Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering and Rabbi Yehoshua deems him exempt. Rabbi Yehuda said: Rabbi Yehoshua would deem him exempt even from bringing a provisional guilt offering.