כלים, פרק כ"ד, משנה ט"ו. הפרק הזה עובר מחפץ לחפץ, ובכל חפץ המשנה מחלקת חלוקה משולשת ונותנת דין נפרד לכל סוג. סוג אחד מקבל טומאת מדרס (הטומאה שהזב וכיוצא בו מטמאים בכך שהם לוחצים את משקל גופם על כלי העשוי לישיבה, לשכיבה או להישענות). סוג שני פטור ממדרס אך עדיין נחשב כלי, ולכן הוא מקבל שאר טומאות, ובהן טומאת מת. סוג שלישי אינו כלי כלל, ונשאר טהור בכל מצב ומכל נגיעה. במשנה שלנו החלוקה הזאת נאמרת על כיסויי ידיים של עור.
פתיחת המשנה: "שלושה פרקלינין הן": כפפת העור הנקראת פרקלין באה בשלוש צורות, והקובע את דינה של כל אחת הוא המלאכה שלשמה נעשתה.
כפפת הצייד
"של צַיָּידֵי חיה ועוף, טמא מדרס": הכפפה של צַיָּידֵי חיות ועופות מקבלת טומאת מדרס. המשנה מדברת בכפפת עור עבה שלובשים בשעת ציד בעוף דורס מאולף, והעוף אוחז ביד המכוסה ועומד עליה. ומכיוון שציד כזה נעשה בהרים ובמקומות משובשים, הצייד לוחץ את היד הנתונה בכפפה על הסלע ועל הקרקע כדי להישען ולהעלות את עצמו. נמצא שהכפפה עשויה לשאת את משקל גופו של אדם בעת שהוא נשען עליה, וכל דבר העשוי לסמוך אדם בדרך זו נכנס לדיני מדרס.
כפפת מלקט החגבים
"של חגבין, טמא טומאת מת": כפפתו של מלקט החגבים מקבלת טומאת מת. דרכו להשליך את החגבים שלכד לתוך הכפפה, ונמצא שהכפפה משמשת גם כבית קיבול, וכל דבר המחזיק בתוכו תכולה הוא כלי לכל דבר וראוי לקבל טומאה. ומדרס אין כאן, שהרי אין אדם יושב או לוחץ עליה, ולא נעשתה כלל לשאת משקל גוף.
כפפת הקייצים
"ושל קייצין, טהור מכלום": כפפתו של העוסק בקציעת פירות ובייבושם טהורה מכל טומאה. כל תפקידה למנוע מידיו להתלכלך בשעה שהוא מטפל בפירות. שמירת הידיים מלכלוך אינה שימוש הנותן לחפץ תורת כלי, וכשאין כלי אין דבר שהטומאה תיאחז בו.
נמצאו שלוש כפפות ושלושה דינים: הכפפה העשויה להישען עליה טמאה מדרס, הכפפה המשמשת גם בית קיבול טמאה טומאת מת, והכפפה שכל עניינה שמירת נקיון הידיים טהורה לגמרי.