כלים, פרק כ"ז, משנה ט'. הפרק עוסק בכלי בגד ובדרכי קבלת הטומאה שלהם, ומשנתנו חוזרת לעניין שכבר עלה קודם לכן בפרק: מה דינו של בגד או סדין שהיה טמא טומאת מדרס, ואחר כך שינו אותו לדבר אחר.
הקדמה קצרה: זב ששוכב או יושב על כלי המיוחד לשכיבה או לישיבה, נעשה אותו כלי אב הטומאה מחמת טומאת מדרס. קודם לכן בפרק פגשנו את העיקרון שכלי כזה נחשב גם כמי שנגע בדבר הנושא טומאת מדרס, כלומר בעצמו, ולפיכך מלבד היותו אב הטומאה יש בו גם מעמד קל יותר של ראשון לטומאה. אותה הבחנה עצמה היא שמולידה את המחלוקת שלפנינו.
המקרה שבמשנה
"סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון": סדין נטמא טומאת מדרס, למשל שזב שכב עליו, ואחר כך עשה ממנו בעליו וילון, כלומר מסך לחלון. "טהור מן המדרס": לעניין טומאת מדרס הרי הוא טהור מעתה, שהרי וילון אינו כלי העשוי לשכיבה או לישיבה, ורק כלים כאלה נטמאים במדרס. "אבל טמא מגע מדרס": ואף על פי כן נשאר בו המעמד הקל של ראשון, מן הטעם שבעודו סדין טמא טומאת מדרס היה נוגע בדבר שיש בו טומאת מדרס, כלומר בעצמו. מגע זה, לדעה הראשונה שבמשנה, מותיר שארית של טומאה גם לאחר שינוי השימוש, ולפיכך הווילון הוא ראשון.
קושייתו של רבי יוסי
"אמר רבי יוסי, וכי באיזה מדרס נגע זה": שואל רבי יוסי, ובאיזה מדרס נגע כלי זה מעולם? באמת הסדין לא בא במגע עם שום דבר חיצוני הנושא טומאת מדרס. ולהחשיב את מגעו בעצמו כמגע ממשי, ומכוח זה להשאירו טמא כראשון אף עכשיו שנעשה וילון, אין לדעתו יסוד.
סברתו של רבי יוסי נשענת על האופן שבו אנו רואים את השינוי. הבד נעשה מתחילה סדין, כלי מן הסוג הראוי לקבל טומאת מדרס. משעה שנעשה ממנו וילון, מסך לחלון, הרי זה כלי אחר לגמרי, ואין לו כל המשכיות עם מה שהיה קודם. הדבר דומה לכלי שנטמא ואחר כך נשבר: השבירה מפקיעה ממנו את טומאתו כליל. וכך גם כאן. שינוי הייעוד אינו מסיר רק את טומאת המדרס, אלא מסיר עמה גם את טומאת המגע הנלווית, והווילון יוצא טהור לחלוטין.
כיצד בכל זאת יכול הווילון להיטמא
אחר כך מצביעה המשנה על הדרך האחת שנשארה פתוחה. "אלא אם כן": אלא אם כן נגע בו זב עכשיו ("נגע בו הזב"), ואז הוא נטמא מחמת אותו מגע חדש ("טמא במגע הזב"). כל אב הטומאה הנוגע בכלי בצורתו הנוכחית מטמא אותו, שהרי וילון כלי הוא לכל דבר ועומד לקבל טומאה מכל מקור שיגיע אליו מכאן ולהבא.
נמצא אם כן קו ברור. בצורתו החדשה הרי זה כלי ככל הכלים, וחשוף לכל טומאה שיפגוש מכאן ולהבא. אבל עברו חתום: לא טומאת המדרס שהיתה בו פעם ולא המגע שנלווה לאותו מדרס בשעה שהיה נוגע בעצמו, אינם עוברים אל מה שנעשה עתה.