כלים, פרק כ"ד, משנה ט'. משנה זו שייכת לרצף ההלכות הפותחות במילים "שלושה": סוג אחד של כלי מוצג בשלוש גרסאות שונות, וכל גרסה מקבלת הלכה אחרת בדיני טומאה. כאן מדובר בכלי הקיבול שבו נושאים הפועלים זבל ותבן.
פתיחת המשנה היא "שלוש משפלות הן": סל ההובלה מצוי בשלושה מינים. כל אחד משלושתם נעשה מחומר אחר ושימש שימוש שונה במקצת, ודווקא ההבדלים הללו הם שקובעים אילו סוגי טומאה תופסים בו.
משפלת של זבל
"של זבל, טמאה מדרס". הסל שבו מוציאים את הזבל לזבל את השדות מקבל טומאת מדרס. טומאה זו חלה על כל דבר המיועד לאדם לשבת או להישען עליו, והסל הזה עונה להגדרה: הפועלים, כשהיו מפסיקים ממלאכתם, היו הופכים אותו על פיו ויושבים עליו כעל שרפרף. מכיוון שהוא משמש למושב, חל עליו דין מדרס.
משפלת של תבן
"של תבן, טמאה טומאת מת". על הסל שבו מובילים תבן פוסקת המשנה שטומאת מת תופסת בו. זהו בית קיבול ממש, ולכן יש לו מעמד של כלי, ואין כלי הנפטר מטומאת מת. אבל מדרס אינו חל עליו, מטעם פשוט: אין יושבים ואין שוכבים עליו. אריגתו עשויה מרצועות עץ דקות, וכל מי שיושב עליו מועך אותו; דבר שאינו יכול לשאת את משקל האדם ברור שלא נועד מעולם למושב.
הפוחלץ של גמלים
הפריט השלישי מוצג במילים "והפוחלץ של גמלים, טהורה מכלום". הפוחלץ הוא מעין רשת קלועה מחבלים, ששימשה כשהובילו סחורה על גבי גמלים: היו מותחים אותה וקושרים אותה על החבילות כדי ששום דבר לא ישתחרר וייפול בדרך. עליו מלמדת המשנה שאין שום סוג של טומאה מגיע אליו כלל. טומאת כלי אינה חלה, שכן החורים ברשת גדולים כל כך שרשת כזו אינה מחזיקה דבר ואינה בית קיבול. גם מדרס אינו חל: היא כולה חבלים בלבד, וחבלים הם מושב שאינו נוח, ולכן לא ייחד אותה איש לישיבה.
שלושה סלים המשמשים לאותה מטרה כללית, ושלוש הלכות שונות: אחד שיש בו כל חומרת המדרס, אחד שהוא כלי לטומאת מת בלבד, ואחד שעומד מחוץ לדיני הטומאה לגמרי. הגורמים המכריעים הם אופן בנייתו של הכלי ואופן השימוש שעושים בו בפועל.