כלים, פרק כב, משנה ט. המשנה הקודמת נחתמה בכסת של סתת, ומשנתנו ממשיכה באותו קו של בירור: אילו מושבים מאולתרים הגיעו לכלל כלי גמור, ולפיכך הם נטמאים בטומאת מדרס, היינו הטומאה שאדם טמא מעביר לדבר העשוי לשכיבה ולישיבה על ידי שהוא לוחץ עליו במשקל גופו. שני מקרים מביאה המשנה, ובשניהם השאלה אחת היא: האם השלים הבעל את החפץ כמושב, או שעדיין חומר גלם לפנינו שאפשר לשבת עליו במקרה?
כופת העץ
המקרה הראשון הוא "כופת", גוש עץ עבה. שלושה מעשים עשה בו בעליו. "שסרקה", משח אותה בצבע אדום, "וכרכמה", וצבע אותה בכרכום כתום-צהוב, ואלו שני הצבעים המצויים באותם ימים, "ושחה פנים", והחליק את פניה העליונים בכלי עבודה, כדי שיוכל אדם לשבת עליה בנוחות.
רבי עקיבא סובר "מטמא": הכופת נעשתה כלי גמור והרי היא מקבלת טומאת מדרס. לדעתו, משנצבעה ופניה הוחלקו לישיבה, הרי היא משמשת מושב, והשימוש הוא הקובע.
וחכמים אומרים "מטהרין עד שיחוק בו": הכופת נשארת טהורה עד שיחקוק בעליה גומה בתוכה. קודם אותו מעשה עיצוב אחרון לא נוצר מקום ישיבה ממש, ומה שלפניו אינו אלא בול עץ צבוע ולא כיסא, ובול עץ אינו מקבל טומאת מדרס. וזו בדיוק נקודת המחלוקת: רבי עקיבא סובר שגם עכשיו החפץ כבר עושה את מלאכתו של דבר שיושבים עליו, ודי בכך כדי לעשותו מקבל טומאה.
הסלים הממולאים
המקרה השני: "הסל והקלקלה שמלאן תבן או מוכין", סל נצרים וסל קנים שמילאו אותם בתבן או במוכין, כגון נוצות רכות, "התקינן לישיבה", והבעל ייחד אותם אחר כך לישיבה, שהמילוי עושה אותם ככסתות. אפשר היה לחשוב שסל ממולא הוא כסת לכל דבר. פסקה המשנה "טהורין", טהורים הם ואינם מקבלים טומאת מדרס. והטעם, מפני שלא נסתמו. פיהם פתוח, המילוי יכול להישפך בלא כל מאמץ, וחפץ שמילויו עלול לצאת אינו מושב כתיקנו. וכיוון שאינו כזה, אינו מקבל טומאה.
אבל "סרגן בגמי או במשיחה טמאין": אם קלע וסתם את פי הסל בגמי או בחוט, עד שהמילוי מהודק בפנים ואינו נופל, הרי הם טמאין, ראויים לקבל טומאת מדרס. משנקשרו ונגמרו בדרך זו, הרי הם כסתות ממש העשויות לישיבה, ומעמדם משתנה בהתאם.
החוט המשותף לשני חלקי המשנה אחד הוא. הטומאה נאחזת בכלי, וכלי הוא דבר שמלאכתו הובאה לידי גמר. לדעת חכמים במקרה הראשון פירוש הדבר מושב חקוק, לדעת רבי עקיבא פירושו משטח שכבר ראוי לישיבה, ובמקרה השני פירושו פה קשור וסתום שמחזיק את הכסת יחד. עד אז אין לפנינו רהיטים אלא החומרים שמהם ייעשו הרהיטים בסופו של דבר.