כלים, פרק י"ח, משנה ט. הפרק כולו עוסק במיטה ובחלקיה: מתי המיטה כולה נחשבת כלי המקבל טומאה, וכיצד דנים בחלקיה הבודדים. משנתנו עוסקת במיטה שכבר נטמאה ואחר כך התפרקה, ומסיימת במחלוקת בעניין כרע שעדיין מחוברת לאחת מקצרות המיטה.
מיטה שנחלקה לשניים
פותחת המשנה: "מיטה שנגנב חציה או אבד חציה, או חלקוה אחין או שותפין, טהורה". מיטה טמאה שנחלקה לשני חצאים, ואחר כך נגנב אחד החצאים, או שאבד אחד החצאים, או שהמיטה נחלקה בין אחים שקיבלו אותה בירושת אביהם, או בין שותפים שהחזיקו בה יחד, וכל אחד נטל את חציו. בכל המקרים הללו פוסקת המשנה: "טהורה", המיטה טהורה.
מדוע פרחה הטומאה? משום שחצי מיטה בפני עצמו אינו משמש לכלום. אין זה כלי הראוי לשימוש, ובמצבים שהמשנה מתארת אין סיכוי ששני החצאים יחזרו ויתחברו: חצי אחד נעלם, או שהחצאים שייכים כעת לשני בעלים שונים. המיטה פשוט שבורה. וכיוון שכך, שני החצאים יוצאים מידי טומאתם וטהורים.
ממשיכה המשנה: "החזירוה, מקבלת טומאה מכאן ולהבא". אם חזרו וחיברו את שני החצאים והרכיבו את המיטה מחדש, שבה והיא כלי הראוי לקבל טומאה, אלא שרק מכאן ואילך. טומאתה הקודמת פרחה ואינה חוזרת; מעתה היא עומדת לקבל טומאה חדשה, אם תיגע בדבר טמא.
כרע והקצרה המחוברת לה
עתה עוברת המשנה מן המיטה כולה לחלק ממנה: כרע אחת יחד עם אחת מקצרות המיטה, ושתיהן עדיין מחוברות זו לזו. שתי שאלות עולות כאן. ראשית, אם נטמאה הכרע, האם נטמאת עמה גם הקצרה המחוברת אליה? שנית, כשמטבילים את השתיים במקווה, האם הטבילה מועילה בעודן מחוברות?
דעת רבי אליעזר: "מיטמאה חבילה ומיטהרת חבילה". כל עוד שני החלקים הללו מחוברים זה לזה, ההלכה רואה אותם כחבילה אחת, כחפץ אחד. אם באה טומאה על הכרע, נמשכת עמה גם הקצרה המחוברת לטומאה. ואותו כלל נוהג בטהרתן: כיוון שהן נחשבות גוף אחד לעניין קבלת טומאה, הן נחשבות גוף אחד גם לעניין הטהרה, והטבלת הצמד המחובר במקווה מטהרת את שניהם בלא להפרידם תחילה.
וחכמים אומרים: "מיטמאה איברים ומיטהרת איברים". מיטה שלמה אכן יחידה אחת היא, אך משהתפרקה, ההלכה מסתכלת על הנשאר כעל חלקים מנותקים, כל אבר לעצמו. לפי זה שני החלקים שלפנינו הם שני חפצים נפרדים. טומאה שהגיעה לכרע אינה נוגעת בקצרה, והיא נשארת טהורה. וכן להפך: הטהרה נעשית אבר אבר, והטבלת הכרע בעוד הקצרה תקועה בה לא תטהר את הכרע.
והטעם מעשי הוא. הכרע תקועה בקצרה בחוזקה, וכשמטבילים את השתיים יחד אין מי המקווה מגיעים אל מקום החיבור שביניהן. חלק משטחה של הכרע הטמאה לא ייגע כלל במי המקווה, והטבילה מצריכה שיגיעו המים אל כל הכלי. לדעת חכמים, אפוא, הדרך היחידה לטהר את החלקים הללו היא להפרידם זה מזה ולהטביל כל אחד בפני עצמו.