כלים, פרק ח, משנה ח. תנור של חרס, ככל כלי חרס, אינו מקבל טומאה אלא מתוכו: שרץ שנכנס לאוויר תוכו מטמא אותו, ואילו שרץ המונח על גבו מבחוץ אינו מטמא. המשנה הקודמת בחנה את נקב האוויר של התנור מאותה זווית בדיוק. משנתנו ממשיכה באותו קו ושואלת על כמה חלקים אחרים של התנור, חלקים המחוברים אליו ממש ואף פתוחים לתוכו, אם ההלכה קוראת להם בכלל תוך התנור.
המקרה הראשון במשנה הוא פי התנור שדרכו מכניסים את העצים: "נמצא מקום הנחת העצים", שרץ שנמצא במקום שבו מניחים את העצים. האם מקום זה נחשב תוך הכלי, או שהוא עדיין שייך לחוץ?
רבי יהודה מרחיב יותר מכולם. לשונו: "מן השפה החיצונה ולפנים", מן שפת הדופן החיצונה ולפנים, ושם שרץ מטמא את התנור. הדופן המקיפה את פתח העצים היא דופן שיש בה עובי, והמנהרה העוברת באותו עובי נחשבת אף היא חלל פנימי. משעה שעבר השרץ את השפה החיצונה, כבר רואה אותו רבי יהודה כמי שבפנים.
חכמים מעמידים את הגבול בקצה השני של אותו עובי: "מן השפה הפנימית ולחוץ", מן השפה הפנימית ולחוץ, ושם התנור טהור. לדעתם, המנהרה שתחת פתח העצים אינה חלל פנימי אלא מסדרון המוליך פנימה בלבד. רק שרץ שהוא ממש בגוף התנור מטמא תנור של חרס.
רבי יוסי מקל משניהם, והוא מודד לא לפי הדפנות אלא לפי מלאכת התנור. הוא פוסק "מכנגד שפיתת הקדרה ולפנים": רק מן הקו שמתחת למקום שפיתת הקדרה על גבי התנור ולפנים, שם שרץ מטמא. ואילו "מכנגד שפיתת הקדרה ולחוץ", מן הקו הזה ולחוץ, טהור, ואף במקום שהשרץ מונח בתוך השטח שדפנות התנור מקיפות אותו.
ראוי לשים לב לעיקרון שמאחורי דברי רבי יוסי. לדידו, התוך הקובע הוא החלל המשמש בפועל את תכלית הכלי, החלל שמתחת למקום שבו עומדות הקדרות ומתבשלות. יש מקום שמצד מקומו הוא בתוך התנור ועם זאת הוא קטע שאינו עושה מלאכה, וחלק של כלי שאינו משמש את הכלי אינו מכניס טומאה. מקום כזה נשאר טהור.
מכאן עוברת המשנה לקטגוריה אחרת: תנורים שהחלל שבהם אינו נחשב חלק מן התנור כלל. "נמצא מקום ישיבת הבלן", שרץ שנמצא במקום ישיבת הבלן; "מקום ישיבת הצבע", מקום ישיבת הצבע; ומקום ישיבתם של מבשלי הזיתים, "של שולקי זיתים". תנורי חרס מסוגים אלו חיממו את המרחץ, הרתיחו את הצבע ובישלו זיתים, ובכל אחד מהם נבנה מושב לבעל המלאכה.
בכל אחד מן המקרים האלה ההלכה היא טהור. החלל שמתחת למושב כזה אכן פתוח אל חלל התנור, ואף על פי כן ההלכה רואה אותו כמי שמחוץ לתוך הכלי, שכן אין זה החלל שבו התנור עושה את מלאכתו.
כלל אחד חותם את המשנה: אינו טמא "אלא מן הסתימה ולפנים", כלומר רק כששרץ נמצא לפנים מן הנקודה שבה הקדרה סותמת את הפה שלמעלה, התנור נטמא. וזהו בדיוק הקו של רבי יוסי. מבחינה הלכתית רק אותו תחום הוא תוכו של התנור, ושרץ בכל מקום אחר מותיר אותו טהור.