כלים, פרק כ״ז, משנה ח. המשנה שלפנינו ממשיכה את הדיון של המשנה הקודמת, שעסקה בשיעור הקטן ביותר של בד המקבל טומאה, שלוש על שלוש, וכן במה שקורה כאשר מוסיפים בד על אותה חתיכה לאחר שכבר נטמאה. שם היה הנושא טומאת מדרס. כאן נבחנת אותה תמונה עצמה מזווית אחרת: טומאת מת.
ארבעה כללים שצריך להחזיק ביד
לפני הכניסה למשנה עצמה, יש להבהיר ארבעה עקרונות בדרך שבה מתפשטת טומאת מת.
- כל אדם, וכן כל כלי, הנוגע במת נטמא בטומאת מת.
- טומאה זו אינה פוקעת בטבילה במקווה בלבד. נדרש תהליך של שבעה ימים, ויש להזות את המים שנתערבו בהם אפר פרה אדומה ביום השלישי ושוב ביום השביעי.
- כלי שנגע במת עצמו עומד בדרגת אבי אבות הטומאה. ואם נגע הכלי באדם שנגע במת, הוא מקבל את דרגתו של אותו אדם ונעשה אב הטומאה, ואף הוא טעון טהרה מלאה של שבעה ימים.
- אבל כלי שכל מגעו היה בכלי אחר שנגע במת, אינו מקבל טומאת מת כלל. אינו מגיע לדרגת אב הטומאה, אלא דרגתו ראשון, וראשון עולה בטבילה במקווה וטמא רק עד שקיעת החמה.
המקרה הראשון: החוט ניטל לאחר שנגמר הבגד
המשנה פותחת ומעלה את המקרה הראשון של המשנה הקודמת לתחום טומאת מת: ״וכן בגד״, ״שארג בו שלוש על שלוש״, שאדם ארג בו שטח של שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, והוא השיעור הקטן ביותר של בד היכול לקבל טומאת מת, ״ונטמא טמא מת״, ואותו ריבוע קטן נטמא בטומאת מת. כדאי לצייר את התמונה: אדם שנגע במת, ולפיכך עמד בדרגת אב הטומאה, הניח את ידו על הריבוע הארוג, והריבוע בתורו עלה לדרגת אב הטומאה.
״והשלים עליו את כל הבגד״: הוא המשיך לארוג בנול ומתח את הבד מאותו ריבוע קטן והלאה, עד שהגיע הבגד למידות שרצה. השטח החדש שנארג מחובר עתה לריבוע שקדם לו. ״ואחר כך״, ורק בשלב הזה, ״נטל חוט אחד מתחילתו״: הוציא חוט אחד מן החלק הראשון. נטילתו מקטינה את הטלאי המקורי מכדי שלוש אצבעות על שלוש אצבעות.
הדין: ״טהור מטמא מת״. כל הבגד טהור עתה מטומאת מת. הטעם פשוט. החתיכה הראשונה ירדה מן השיעור שעשה אותה ראויה לקבל טומאה מלכתחילה, ולפיכך שוב אינה יכולה להחזיק טומאת מת. והבד שנוסף אחר כך מעולם לא הייתה בו טומאת מת מצד עצמו; הוא נשא את הטומאה החמורה רק מכוח חיבורו לריבוע הראשון. וכיוון שהריבוע איבד אותה, איבדה אותה גם התוספת.
אלא שהמשנה ממשיכה: ״אבל טמא מגע טמא מת״. אין הבגד טהור לגמרי; הוא ראשון לטומאה. וכך אירע הדבר. בשעה שחובר החלק הנוסף לריבוע הראשון, היה הריבוע אב הטומאה, ושני החלקים נגעו זה בזה. והנוגע באב הטומאה נעשה ראשון. נמצא שהחלק הנוסף החזיק בשתי דרגות בבת אחת: אב הטומאה מכוח חיבורו לחתיכה הראשונה, וראשון מכוח נגיעתו בה. ודרגת ראשון, משנקנתה, אינה תלויה במה שיארע למקורה. כשניטל החוט ופקעה טומאת המת מן הריבוע הראשון, נשאר החלק הנוסף ראשון כשהיה.
מכאן ואילך חוזרת הטומאה בכיוון ההפוך. הריבוע הראשון אינו עוד אב הטומאה, אבל הוא מחובר לחלק הנוסף שהוא ראשון. והנוגע בראשון נעשה ראשון, ולפיכך גם החתיכה הראשונה נעשית ראשון. התוצאה: בגד שכולו טהור מטומאת מת, וכולו טמא בטומאת ראשון, ואינו צריך אלא טבילה והערב שמש.
המקרה השני: החוט ניטל לפני שנגמר הבגד
עתה הופכת המשנה את סדר שני המאורעות. במקרה שנתבאר, הריבוע הקטן נטמא בטומאת מת, אחר כך הושלם הבגד, ורק לבסוף ניטל החוט. כאן אומרת המשנה: ״נטל חוט אחד מתחילתו״, ״ואחר כך השלים עליו״ ״את כל הבגד״. אדם ארג ריבוע של שלוש אצבעות על שלוש אצבעות; ירדה עליו טומאת מת; אחר כך הוציא חוט אחד, והטלאי ירד מן השיעור, ופקעה ממנו טומאת המת. ורק לאחר כל זה חזר לנול והשלים את הבגד.
הדין: ״טהור״. הבגד טהור מכל טומאה שהיא.
נעקוב אחר השלבים אחד אחד. כשירדה טומאת המת על הריבוע הקטן, עלה הריבוע לדרגת אב הטומאה. ועימה החזיק בו זמנית גם בדרגת ראשון, שהרי הוא נוגע בעצמו, ומגע באב הטומאה עושה ראשון. אחר כך ניטל החוט. עתה שיעור הטלאי פחות משלוש אצבעות על שלוש אצבעות, ובאותו רגע פקעו שתי הדרגות כאחת: אינו אב הטומאה ואינו ראשון. הוא טהור לגמרי. לפיכך כשנארג עליו בד חדש, לא נשאר בו דבר שיוכל להעביר טומאה, והבגד המושלם טהור כולו.
מדוע שונה הדבר מטומאת מדרס
בטומאת מדרס אין הדברים מסתיימים כך. שם, בגד שקיבל טומאת מדרס ואחר כך נתמעט משיעור המדרס, שלושה טפחים על שלושה טפחים, פוקעת ממנו טומאת המדרס ואף על פי כן נשארת בו דרגת ראשון. ואילו במשנתנו, משנתמעט הריבוע, פקעו יחד טומאת המת ודרגת הראשון, והחתיכה נשארה טהורה לגמרי. המשנה עצמה מבארת מה עומד ביסוד ההבדל.
״מפני שאמרו״, לפי שכך קבעו חכמים: ״שלוש על שלוש שנתמעט, טהור״. טלאי של שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שנתמעט מן השיעור טהור לגמרי. פיסה כזו אינה משמשת לכלום; אי אפשר לעשות בה דבר, ושוב אינה נחשבת כלי. וכיוון שאינה כלי כלל, אין שום דרגת טומאה חלה בה, לא טומאת מת ולא דרגת ראשון.
״אבל שלושה על שלושה שנתמעט, אף על פי שטהור מן המדרס, טמא בכל הטומאות״. בגד של שלושה טפחים על שלושה טפחים שנתמעט, דינו אחר. אמנם טהור הוא מטומאת מדרס, שהרי שוב אינו ראוי לישיבה ולדריסה, אבל עדיין ראוי הוא לקבל כל שאר הטומאות, מפני שעדיין יש בו שימוש ועדיין הוא כלי.
מטעם זה בדיוק יכלה המשנה הקודמת לפסוק שבגד שהייתה בו טומאת מדרס ונתמעט משלושה טפחים על שלושה טפחים, פקעה ממנו טומאת המדרס ונשאר ראשון. ואילו במשנתנו, שהחתיכה ירדה משלוש אצבעות על שלוש אצבעות, לא נשאר בה שום שימוש, ולפיכך פקעו ממנה גם טומאת המת וגם מעמדה כראשון, וכל הנוסף עליה אחר כך טהור.