כלים, פרק כ"ה, משנה ח. המשניות שלפנינו עוסקות בתוכו של כלי ובאחוריו, ובכך שלעניין טומאה אפשר להתייחס אליהם כשני גופים נפרדים: אחורי הכוס טמאים ותוכה טהור. לקראת סוף הפרק לימד רבי יוסי שיש קולא בידיים שהן טהורות. משנתנו שואלת "כיצד", ומפרטת בדיוק כיצד נראית אותה קולא למעשה.
אחיזת הכוס בבית צביעתה
המקרה הראשון נפתח ב"היו ידיו טהורות", ידיו של האדם עומדות בטהרה, ואילו "אחורי הכוס", צדה החיצוני של הכוס, "טמאים", לפי שנפל עליהם משקה טמא. והמשנה מתארת את מעשהו: "אחזו בבית צביעתו", הוא נוטל את הכוס בבית הצביעה, כלומר במקום שבכלי שנעשה כדי לאחוז בו.
וההלכה היא ש"אינו חושש", אין עליו להעלות בדעתו את האפשרות "שמא נטמאו ידיו", שאצבעותיו קיבלו טומאה, "באחורי הכוס", מצדה החיצוני של הכוס. הואיל ויש בכוס מקום מיוחד לאחיזה, מניחים שאצבעותיו נחו שם ולא במקום אחר. משנגעו בבית הצביעה בלבד, לא הגיעו כלל לאחוריים הטמאים, וטהרתן במקומה עומדת.
השותה מן הכוס
ועתה המקרה השני: "היה שותה בכוס שאחוריו טמאים". אדם שותה מכוס שצדה החיצוני טמא, שוב מפני שמשקה טמא נגע באותו משטח. וההלכה היא ש"אינו חושש", אין עליו להעלות בדעתו את האפשרות "שמא נטמא המשקה שבפיו", שהמשקה הנמצא כעת בפיו קיבל טומאה "באחורי הכוס", מצדה החיצוני של הכוס, "וחזר וטימא את הכוס", וחזר אותו משקה והעביר טומאה לכוס עצמה.
הבה נעמוד על שרשרת הספקות שאפשר לעורר כאן. בשעה שהוא שותה, שמא המשקה בדרכו אל שפתיו זב על אחורי הכוס הטמאים ונטמא שם. אותו משקה נמצא כעת בפיו. ושמא טיפה אחת ממנו חזרה וירדה, ואותה טיפה, שהיא עצמה טמאה, תעביר טומאה לתוך הכוס ולמשקה שנשאר בה.
המשנה פוטרת אותו מכל אותו מהלך של חששות. מותר לו להניח ששתה כדרך שכל אדם שותה, בלא שיזוב משקה על האחוריים הטמאים, ועל כן תוך הכוס וכל מה שבתוכה נשארים בטהרתם.
עיקר חידושה של המשנה
שני חלקי המשנה נושא אחד להם, ויחד הם ממחישים את קולתו של רבי יוסי. במקום שידיו של אדם, או המשקה שבכוס, טהורים עכשיו, אין אנו בונים תרחישים של ספק שבהם אפשר שעברה טומאה. אנו מניחים את מהלך הדברים הרגיל והמצוי: כוס אוחזים בבית צביעתה, ומכוס שותים כדרך השתייה. זהו כוחה המעשי של הקולא שהמשנה באה לבאר במילה "כיצד".