כלים, פרק ט"ז, משנה ח. משנתנו מונה רשימה ארוכה של תיקים, נדנים וחיפויים העשויים מעץ ומעור, ושואלת על כל אחד מהם אם הוא כלי המקבל טומאה. ההבחנה העוברת כחוט השני בכל המשנה פשוטה היא, והיא מנוסחת במפורש בסופה: דבר שנעשה כדי להחזיק משהו בתוכו הוא בית קיבול ולפיכך מקבל טומאה, ואילו דבר שנעשה רק כדי לחפות על משהו אינו בית קיבול כלל ונשאר טהור.
הרשימה נפתחת בכלי נשק ובכלי אומנות. "תיק הסייף והסכין והפגיון": לכל אחת מן הלהבות הללו היה נדן עור משלה, החרב, הסכין, והפגיון, שהוא חרב קטנה המושחזת משני צדדיה. "תיק מספורת ומספריים והתער": כאן מדובר בתיקים לכלי מתכת המשמשים לחיתוך, המספורת, מלקחיים; מספריים, זוג גזירה; והתער, סכין הגילוח.
מכאן עוברת המשנה לחפצים אישיים קטנים יותר. "תיק מכחול ובית הכחול": התיק הצר המחזיק את המכחול, המקל שבו צובעים את העיניים, מעין מברשת ריסים, ובית הכחול עצמו, שבו נשמרה אבקת הצבע. "תיק מכתב": תיק עור קטן לעט הכתיבה. "וטרונתק": תיק המחולק לתאים רבים, שיכול להחזיק מגוון שלם של חפצים שונים בבת אחת.
"תיק טבלה וסקורטיא": הטבלה היא לוח כתיבה של מתכת, והסקורטיא לוח עץ שעליו שורטטו טבלאות ולוחות חשבון, ולכל אחד מהם נעשה תיק עור מיוחד. "בית החיצים, בית הפגושות": הראשון נשא חיצים רגילים, והשני נעשה לחיצים שראשיהם רחבים.
על כל אלה מסיימת המשנה: "הרי אלו טמאין", כולם מקבלים טומאה. והטעם אחיד: לכל אחד מהם יש חלל אמיתי שאליו מכניסים את התכולה, ולפיכך כל אחד מהם בית קיבול, ובית קיבול הרי הוא כלי.
כשצורת הפתח קובעת את ההלכה
לאחר מכן מציגה המשנה חפץ שדינו משתנה לפי צורת עשייתו. "תיק סימפוניא": הסימפוניא היא כלי נגינה, וזהו התיק שנעשה לה. "בזמן שהוא נותן מלמעלה, טמא": אם מכניסים את הכלי דרך פתח שבחלקו העליון, התיק מקבל טומאה, שהרי הסימפוניא יורדת אל תוך חלל, והתיק משמש בכך כבית קיבול.
"מצידו, טהור": אבל אם הכלי נכנס דרך פתח שבצידו, התיק טהור. בצורת עשייה זו אין התיק מתפקד ככלי המחזיק בתוכו, אלא כנדן העוטף את הכלי סביב, ועטיפה אינה בית קיבול.
"תיק חלילין": תיק לחלילין, כלי נשיפה. ועל תיק זה נאמר: "רבי יהודה מטהר מפני שהוא נותנו מצידו". רבי יהודה מטהר, לפי שהחליל נכנס מן הצד. כיוון שהוא נטען מן הצד ולא מלמעלה, התיק עוטף את החליל כנדן ואינו מכיל אותו ככלי, ולפיכך אין הטומאה נאחזת בו.
חיפויים לכלי נשק
"חיפוי האלה, הקשת והרומח": חיפויה של האלה, כלי נשק דמוי מקל שבראשו כדור עם חודים, חיפוי הקשת, וחיפוי הרומח. "הרי אלו טהורין", כולם טהורים. כל אחד מהם נמתח על גבי הנשק כדי להגן עליו, ואין אחד מהם משמש כתיק המחזיק דבר בתוך חלל.
הכלל
המשנה חותמת בניסוח העיקרון שמאחורי כל הדינים שברשימה: "זה הכלל: העשוי לתיק טמא, לחיפוי טהור". כל שנעשה לשמש כתיק, כלומר כלי שמכניסים לתוכו חפץ והוא מחזיק אותו, מקבל טומאה, שכן הוא בית קיבול. וכל שנעשה רק לחיפוי, כיסוי הנפרש על גבי חפץ להגן עליו, נשאר טהור, שכן אין הוא נעשה בית קיבול כלל.