כלים, פרק י"ד, משנה ח. הפרק הזה עוסק בכלי מתכת ובשאלה מתי חתיכת מתכת עדיין נחשבת כלי המקבל טומאה, ומתי היא ניזוקה עד כדי כך שאינה אלא גרוטאה של מתכת. משנתנו מיישמת את העיקרון הזה על כמה חפצים שבשימוש יום-יומי: שני סוגי מפתחות, מסננת שמשמשת לחרדל, והאפרכס שדרכו נכנסים הגרעינים אל הריחיים.
מפתח של ארכובה
המקרה הראשון במשנה עוסק במפתח שנעשה בדמות רגל של אדם. הרגל מתעקמת בארכובה (הברך), ומתעקמת שוב במקום חיבורה לכף הרגל, והמפתח הזה נעשה באותו כפל זוויות. היו בו שלושה חלקים: החלק שאוחזים בו ביד, זווית הנקראת "ארכובה" (הברך), ומעברה קטע אחרון שהתעקם שוב, כנגד כף הרגל. אותו קטע אחרון, שמעבר לארכובה, הוא שנכנס למנעול ועשה את המלאכה עצמה.
וכך נאמרה ההלכה: "מפתח של ארכובה", מפתח בצורת ארכובה, "שנשבר מתוך ארכובתו", שנשבר בארכובה עצמה, במקום הרחוק ביותר מן בית האחיזה, הרי הוא "טהור". ומדוע? מפני שבהיעדר אותו קצה אין המפתח יכול עוד לפתוח מנעול בעד העומד מחוץ לדלת, ופתיחה מבחוץ היא בדיוק תכליתם של מפתחות. אפשר שעדיין יוכל להסיע בריח בעד העומד מבפנים, אבל לא לכך נועד עיקר תפקידו. משנשלל ממנו השימוש שלשמו נעשה, אין השבר שנשאר נחשב כלי, ומה שאינו כלי אינו מקבל טומאה.
רבי יהודה חולק. הוא פוסק "רבי יהודה מטמא", המפתח השבור מקבל טומאה, "מפני שהוא פותח בו", שהרי אדם עדיין יכול לפתוח בו מנעול, "מבפנים", מתוך הבית. לדעת רבי יהודה אותו שימוש שנשאר מכריע: החפץ ממשיך לשמש את בעליו, ולפיכך שם כלי עליו.
מפתח של גם
מכאן עוברת המשנה למפתח שיש בו זווית אחת ולא שתיים. שמו נגזר מן האות גמא שבאלפבית היווני, שצורתה כצורת האות L הפוכה. תארו לעצמכם: בית אחיזה, עיקום אחד, ולאחריו הקטע שנכנס למנעול.
על אותו מפתח נאמר "ושל גם", שאם "נשבר מתוך גומו", נשבר במקום העיקום עצמו, הרי הוא "טהור". ועל פסק זה אין רבי יהודה חולק, שהרי שבר בזווית אינו משאיר אלא את בית האחיזה בלבד, ובבית אחיזה לעצמו אין עושים מלאכה כלל. לא העומד בחוץ ולא העומד בפנים יכולים לפתוח בו מנעול. וכיוון שלא נשתייר בו שום שימוש, לא נשתייר בו גם שמץ של כלי.
מפתח שיש בו חפים ונקבים
יש מפתחות שנעשו בהם שני מנגנונים שונים בקצה העושה את המלאכה: חפים, שיניים בולטות הנכנסות למנעול ודוחפות את חלקיו, ונקבים, שיתדות המנעול נכנסות לתוכם. שני אלה דרכים לפתיחת מנעול, כל אחת מתאימה לסוג אחר של מנעול.
"היו לו חפים ונקבים, טמא." אם בחלק שנשתייר ממפתח הגם עדיין יש חפים ונקבים, הוא מקבל טומאה, אף שאבד בית האחיזה, ואף אם חסר מקצת החפים או מקצת הנקבים. העיקר הוא שקצה המלאכה עדיין עושה את שלו.
ומכאן שוקלת המשנה כל מנגנון בפני עצמו. נשברו החפים, "ניטלו חפים", הדין הוא "טמא מפני נקבים", הוא מקבל טומאה מכוח הנקבים, שהרי מנעולים העשויים ביתדות עדיין נפתחים בו. ואם נסתמו הנקבים, "נסתתמו נקבים", הדין הוא "טמא מפני חפים", הוא מקבל טומאה מכוח החפים, שהרי מנעולים העשויים בשיניים עדיין בכוחו לפתוח. בשני הכיוונים נשתייר שימוש אמיתי, ושימוש שנשתייר מעמיד את החפץ בכלל כלי המקבל טומאה.
אבל כשנתקלקלו שני המנגנונים יחד, נשתנתה התמונה. "ניטלו חפים", נשברו החפים, ועמם "ונסתתמו נקבים", נסתמו הנקבים, או אותו מקרה שבו נדחקו החפים והנקבים ונתעקמו עד ש, כלשון המשנה, "שפרסו זה לתוך זה", התפשטו אלו לתוך אלו ונתערבבו: בכל אלה המפתח "טהור". אין שום תועלת בהכנסתו למנעול, ובמקום שלא נשארה שום מלאכה אפשרית, לא נשאר כלי.
מסננת של חרדל
עתה עוברת המשנה לחפץ מסוג אחר שנקביו נתמזגו, והפעם מסננת של מתכת המשמשת לחרדל. גרעיני החרדל מעורבים במוץ, הקלִפה שאין בה חפץ, ונקבי המסננת נעשו קטנים כדי שהגרעינים יפלו דרכם והמוץ ייעצר למעלה.
ולשון המשנה: "מסננת של חרדל", "שנפרסו בה שלושה נקבים למטה זה לתוך זה, טהורה". אם שלושה מן הנקבים שבתחתיתה נפרצו זה לתוך זה ונעשו פה אחד רחב, כל הכלי טהור. פרצה רחבה כזו מניחה למוץ לצנוח למטה יחד עם הגרעין, ואין כאן הפרדה עוד. המסננת איבדה את עצם המלאכה שלשמה נעשתה, חדלה מלהיות כלי, ואין לטומאה במה לאחוז.
אפרכס של ריחיים
המקרה האחרון עוסק באפרכס שמונח מעל הריחיים. שופכים את התבואה לפתח הרחב שלמעלה, והיא נוזלת דרך הפתח הצר שלמטה ונופלת לטחינה. וכיוון שהיא יוצאת מעט מעט, הטחינה נעשית כתיקנה ולא כל הכמות מתפרצת בבת אחת.
"והאפרכס של מתכות, טמאה." אפרכס כזו שנעשתה ממתכת מקבלת טומאה. היה מקום לומר להיפך: כיוון שכל מלאכתה להוליך את התבואה אל האבנים, אולי אינה אלא חלק מן הריחיים ואין לה מעמד עצמאי כלל. המשנה דוחה סברה זו. לחפץ הזה שם משל עצמו, בני אדם קוראים לו אפרכס בלא שיהיו צריכים להזכיר את הריחיים, ולפיכך שם כלי המקבל טומאה עליו.
קנה מידה אחד עובר בכל חמשת המקרים. כלי מתכת נחשב כלי כל זמן שאדם עושה בו מלאכה. מפתח שאבד ממנו החלק הפותח את הדלת מבחוץ, מפתח שנתקלקלו בו גם החפים וגם הנקבים, מסננת שנקביה נתמזגו לפרצה רחבה אחת: אלו נתרוקנו מתכליתם וטהורים. מפתח שנשתייר בו אפילו מנגנון אחד עובד, ואפרכס שעדיין מוליכה תבואה אל הריחיים בשמה שלה, נשארים כלים, ונשארים בכלל המקבלים טומאה.