כלים, פרק א, משנה ח. משנתנו עומדת בעיצומה של רשימה המדרגת מקומות זה למעלה מזה בקדושה, כל שלב גבוה מקודמו. הרשימה הגיעה כבר לערים המוקפות חומה בארץ ישראל, ומכאן היא ממשיכה פנימה: תחילה ירושלים, אחריה הר הבית, ומשם, עזרה אחר עזרה, אל תוך בית המקדש.
מבנה הר הבית
כדי לעקוב אחר המשנה כדאי לצייר את המקום לעצמנו. הר הבית היה רבוע של חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, מוקף חומות. בתוך אותו רבוע גדול עמדו עזרות בית המקדש, ולהן חומות משל עצמן. סביב חומות העזרה מבחוץ השתרעה רצועה ברוחב עשר אמות ושמה החיל, והחיל היה מסומן במחיצת עץ מסורגת הנקראת סורג. (המידות והמבנים הללו מתוארים בהרחבה במסכת מידות.) ממזרח לעזרה שכנה עזרת נשים, רבוע של מאה שלושים וחמש אמה על מאה שלושים וחמש אמה.
העזרה עצמה נחלקה ממזרח למערב לרצועות של קדושה עולה. הנכנס מצד מזרח פוגש ראשית בעזרת ישראל, רצועה בעומק אחת עשרה אמה. מיד אחריה רצועה שנייה של אחת עשרה אמה, היא עזרת הכוהנים. לאחר מכן מרחב של שלושים ושתיים אמה שבו עמד המזבח החיצון, ומן המזבח ועד ההיכל עוד עשרים ושתיים אמה.
ירושלים למעלה משאר הערים המוקפות חומה
משנתנו פותחת בירושלים: "לפנים מן החומה", כלומר השטח הכלול בתוך חומת העיר, הוא "מקודש מהם", קדוש יותר מאותן ערים. גם ירושלים וגם שאר הערים המוקפות חומה שבארץ דינן כמחנה ישראל, ואם כן מה מעלה את ירושלים עליהן? המשנה נותנת את הטעם: "שאוכלים שם קדשים קלים", שקדשים קלים נאכלים שם, "ומעשר שני", וכן מעשר שני.
הקורבנות נחלקים לשני סוגים. קודשי קודשים, הקורבנות שקדושתם חמורה, נאכלים לכוהנים בלבד, ואף זאת רק בתוך עזרת בית המקדש. קדשים קלים, שקדושתם קלה יותר, נאכלים אף למי שאינו כוהן, אלא שמקום אכילתם הוא כל ירושלים ולא מחוצה לה. וכך גם מעשר שני, המופרש בשנים מסוימות של המחזור, שחייבים לאוכלו בירושלים. בשאר הערים המוקפות חומה אין אוכלים לא קדשים קלים ולא מעשר שני, וזו קדושתה הנוספת של ירושלים.
הר הבית למעלה משאר ירושלים
השלב הבא: "הר הבית מקודש ממנו". קדושת ההר גדולה מקדושת ירושלים כולה, והמשנה מפרשת מדוע: "שאין זבים וזבות, נדות ויולדות נכנסין לשם". זב, זבה, אישה נידה ויולדת (אישה לאחר לידה): אף אחד מהם אינו רשאי לדרוך על ההר, ואף על פי כן רחובות העיר פתוחים לפניהם בלא כל הגבלה.
החיל למעלה מהר הבית
"החיל מקודש ממנו". רצועת עשר האמות המקיפה את חומות העזרה מבחוץ קדושה יותר משאר ההר, "שאין גוים וטמאי מת נכנסים לשם": גוי, וכן ישראל שנטמא בטומאת מת, מושבים מן החיל, אף שהר הבית עצמו פתוח לשניהם.
שני יסודות הלכתיים עומדים כאן. מי שנטמא בטומאת מת אינו אסור מן התורה במחנה לוויה; הרחקתו מן החיל ומכל הפנימי ממנו היא תקנת חכמים. גם איסור הגוי מדברי חכמים הוא. חכמים גזרו על הגוי דין זב ועל הגויה דין נידה, ושתי הגזירות מדרבנן. לפי אותו היגיון היה מן הראוי להרחיקם מהר הבית כולו, כשם ששנתה המשנה בזב ובזבה. אלא שחכמים הקלו בהם והעמידו אותם בדין טמא מת, כדי שלא תישלל מהם האפשרות לקרוב אל בית המקדש ולהתפלל שם. לפיכך הם מתקדמים עד החיל ולא יותר.
עזרת נשים למעלה מן החיל
"עזרת נשים מקודשת ממנו", עזרת נשים קדושה מן החיל. אף היא במעלת מחנה לוויה, וחומה הקיפה אותה והפרידה בינה ובין החיל. וזו חומרתה הנוספת: "שאין טבול יום נכנס לשם", שטבול יום אינו נכנס אליה, אף על פי שהוא מותר בחיל.
טבול יום הוא מי שכבר טבל במקווה להיטהר מטומאתו ואינו טהור לגמרי, לפי שעדיין לא העריב שמשו. מן התורה טבול יום נכנס למחנה לוויה, וגזירת חכמים היא שאסרה עליו את עזרת נשים והתירה לו את שאר הר הבית.
ומוסיפה המשנה: "ואין חייבין עליה חטאת", שהנכנס בטומאתו אינו חייב להביא חטאת. חטאת אינה באה אלא על עבירה שנעשתה בשוגג ושהמזיד בה חייב כרת. וכיוון שהכניסה לעזרת נשים בטומאה אסורה מדרבנן בלבד, אין בה כרת, ולפיכך אין בה חטאת כשנעשתה בשוגג.
עזרת ישראל למעלה מעזרת נשים
"עזרת ישראל מקודשת ממנה". עזרת ישראל, שדינה כבר כמחנה שכינה, נמצאת דרגה אחת מעל עזרת נשים, והמשנה מבארת: "שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם". מחוסר כיפורים נמנע ממנה, בעוד שעזרת נשים פתוחה לפניו.
מחוסר כיפורים הוא מי שהיה בו סוג טומאה שטהרתו הגמורה תלויה בהבאת קורבנות: טבל במקווה, העריב שמשו, ועדיין לא הביא את הקורבנות שהוא חייב בהם. טומאתו הוקלה מאוד בטבילה ובהערב שמש, ואף על פי כן חסרון הקורבנות מעכב אותו, וכאן האיסור מן התורה ולא מדברי חכמים בלבד.
עזרת הכוהנים למעלה מעזרת ישראל
"עזרת הכהנים מקודשת ממנה". עזרת הכוהנים עומדת דרגה אחת מעל עזרת ישראל, "שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צורכיהם": ישראל שאינו כוהן נכנס אליה רק כשהעבודה מצריכה אותו, "לסמיכה, לשחיטה ולתנופה", לסמיכה (שיסמוך את ידיו על ראש הקורבן), לשחיטת קורבנו, או לתנופה, הנפת חלקים מסוימים בקורבנות מסוימים. בלא צורך כזה הוא נשאר בחוץ.
אף הגבלה זו מתקנת חכמים היא; התורה אינה קובעת גבול בנקודה זו. תקנתם מרחיקה ישראל מעזרת הכוהנים, ולעומת זאת עזרת ישראל פתוחה לפניו בכל שעה שירצה. הבדל זה בדיוק הוא שמעמיד את עזרת הכוהנים בדרגת קדושה גבוהה מעזרת ישראל, שלב נוסף בעלייתה של המשנה אל בית המקדש.