כלים, פרק י"ח, משנה ז. המשנה עוסקת בכרע של מיטה שנפרקה מן המיטה, נטמאה בפני עצמה בזמן שהיתה מופרדת, ואחר כך חוברה בחזרה למיטה טהורה. השאלה היא מה דינה של המיטה כל זמן שהכרע מחוברת בה, ומה נשאר בה לאחר שהכרע נפרקת שוב. המשנה משיבה על כך בשלושה שלבים, לפי דרגת הטומאה שהיתה בכרע.
המקרה הראשון: כרע שהיתה טמאה טומאת מדרס
לשון המשנה בתחילתה: "כרע שהיתה טמאה מדרס", כרע של מיטה שנטמאה בטומאת מדרס, ואחר כך "וחיברה למיטה", שחזר וחיברה למיטה. תארו לעצמכם את סדר הדברים: הכרע מונחת בפני עצמה, מופרדת מן השלד, זב דורס עליה בכל משקלו והיא מקבלת בכך טומאת מדרס, ורק לאחר מכן היא מוחזרת למקומה כחלק מן המיטה.
הדין: "כולה טמאה מדרס", המיטה כולה נעשית עתה טמאה טומאת מדרס. הטעם הוא הכלל הכללי שכל דבר המחובר לטמא מקבל את אותה טומאה: כל המחובר לטמא, טמא. מכיוון שהכרע היא עכשיו חלק מן המיטה, דין המדרס שבכרע מתפשט בכל הכלי כולו.
"פירשה, היא טמאה מדרס והמיטה מגע מדרס": אם נפרקה הכרע שוב, הכרע עצמה נשארת בטומאת מדרס שלה, אבל המיטה אינה אלא ראשון לטומאה, כלי שנגע במדרס. משנפסק החיבור, שוב אין המיטה שותפה למעמדה של הכרע כאב הטומאה. ואף על פי כן, בשעה שהיו מחוברות הרי נגעה באותו אב הטומאה, ולפיכך נשארת בה טומאת מי שנגע במדרס: ראשון לטומאה.
המקרה השני: כרע שהיתה טמאה טומאת מת
לשון המשנה בהמשך: "היתה טמאה טומאת שבעה", הכרע המופרדת קיבלה טומאת שבעה, כלומר טומאת מת, ולא טומאת מדרס. ואחר כך "וחיברה למיטה", חיברה למיטה שהיתה עד עכשיו טהורה. הפסק הוא "כולה טמאה טומאת שבעה": המיטה בכללותה טמאה עתה באותה טומאת שבעה עצמה, שהרי היא מחוברת לכרע הנושאת טומאת מת.
ומה כשהן נפרדות? "פירשה, היא טמאה טומאת שבעה והמיטה טמאה טומאת ערב". הכרע נשארת בטומאת המת שלה לשבעה ימים, ובמיטה אין אלא טומאת ערב, טומאה הפוסקת עם בוא הלילה. במילים אחרות, המיטה היא ראשון לטומאה, שהרי נגעה בדבר הנושא טומאת מת.
המקרה השלישי: כרע שהיתה ראשון לטומאה בלבד
החלק השלישי מציג את אותו סדר עצמו בשינוי אחד: הפעם הכרע המופרדת לא היתה אב הטומאה כלל, אלא ראשון לטומאה בלבד. ובלשון המשנה, "היתה טמאה טומאת ערב", לא היה בכרע יותר מטומאה עד הערב, ואחר כך "וחיברה למיטה", חיברה למיטה. הדין: "כולה טמאה טומאת ערב". כל חלקי המיטה מקבלים בדיוק את הדרגה שיש בכרע, לא יותר ולא פחות: טומאת ערב.
"פירשה", נפרדו זו מזו שוב, ועכשיו: "היא טמאה טומאת ערב", הכרע נשארת בטומאתה עד הערב, "והמיטה טהורה", ובמיטה לא נשאר ולא כלום. אין הנגיעה שביניהן מועילה לשנות זאת. כרע שאינה אלא ראשון לטומאה אין בכוחה להטמיא כלי, שהרי כלים אינם מקבלים טומאה אלא במגע באב הטומאה, ולעולם לא מראשון לטומאה.
שן של מעדר
המשנה מסיימת: "וכן השן של מעדר", ואותם הדינים עצמם נאמרים גם בשן של מעדר. כלי כזה עשוי שיני מתכת התקועות בראשו של קת עץ. נטמאה השן בזמן שהיא מונחת מופרדת, ואחר כך הוחזרה ונתקעה בקת שלה, הכלי כולו מקבל בדיוק את דרגת הטומאה שיש באותה שן, בין דרגת אב הטומאה ובין ראשון לטומאה בלבד, כשם שראינו בכרע ובמיטה.
וכך גם בכיוון ההפוך. נשמטה השן, השן נשארת בטומאה שהיתה בה מתחילה, והכלי נדון כדבר שנגע בה. היתה השן אב הטומאה, המעדר נשאר ראשון לטומאה. לא היה בשן יותר מדרגת ראשון, המעדר יוצא טהור, מן הטעם שנתבאר כבר: כלי אינו מקבל טומאה אלא במגע באב הטומאה, וראשון לטומאה אינו מעביר לו דבר.