כלים פרק טז משנה ז: כיסויים, נרתיקים והכלל במשמשי הכלי

כלים, פרק טז, משנה ז. הפרק שלנו ממשיך למיין כלי עור וכלי עץ, ולשאול על כל אחד מהם אם הוא מן הדברים שיכולים לקבל טומאה כלל. המשנה כאן פותחת ברשימה קצרה של ארבעה דברים שנשארים טהורים, עוברת לשני כיסויים שהלכתם שונה זה מזה, מציגה רשימה ארוכה של שמונה עשר דברים נוספים שהם טהורים, ולבסוף נותנת את הכלל שקושר את כל הדיון כולו.

ארבעה דברים שנשארים טהורים

"המלקוט של בקר": כיסויי העור שמניחים על עיני השור בשעה שהוא דש, כדי שלא תוסח דעתו ממלאכתו בגלל מה שהוא רואה סביבו. "והחסום שלו": חסימת החבל שנותנים על פי הבהמה. "והמדף של דבורים": רצועת עור שטוחה שמניחים תחת כוורת הדבורים כדי לפנות ממנה את הדבורים. מי שרצה לאסוף את הדבש היה מניח את העור תחת הכוורת ומדליק דבר מה מלמטה, והעשן העולה היה מגרש את הדבורים. "והמניפה": מניפה של עור, שאדם מנפנף בה להתקרר ביום חם.

"הרי אלו טהורים": כל ארבעתם טהורים ואינם מקבלים טומאה. כל אחד מהם שטוח, ואין באף אחד מהם בית קיבול המחזיק דבר בתוכו.

כלי המשמש כלי אחר

בסוף המשנה יינתן כלל גדול, וכדאי להחזיק אותו בידנו מראש. יש דברים שמצד עצמם לא היו מקבלים טומאה כלל, ואף על פי כן הם מקבלים טומאה מדברי חכמים בגלל השירות שהם עושים לכלי אחר. התנאי הוא שהשירות יהיה תמידי: הדבר צריך להתלוות לכלי גם בשעה שהכלי בשימוש וגם בשעה שאינו בשימוש. כיסוי הקדרה הוא הדוגמה הקלאסית, והוא נחשב חלק מן הכלי שהוא משמש. אבל אם הדבר משמש את הכלי האחר רק בשעה שאותו כלי עושה את מלאכתו, הוא נשאר טהור.

שני כיסויים באים עתה לפנינו, וההלכה בכל אחד מהם יוצאת אחרת. "כיסוי של קופסא טמא": לקופסת התכשיטים של האישה יש כיסוי נפרד, של עץ או של עור, והכיסוי הזה מקבל טומאה. מפני מה? מפני שמניחים אותו על הקופסא לסגרה אף בשעה שאין דבר מונח בתוכה, ולפיכך רואה אותו ההלכה כאחד עם הקופסא שהוא משמש. "כיסוי קמטרא טהור": כיסוי התיבה שמניחים בה בגדים הוא עניין אחר. התיבה עצמה מקבלת טומאה, אבל הכיסוי אינו שותף למעמדה, שהרי אינו עומד עם התיבה בקביעות; כשאין בתוכה כלום, אין דרכם של בני אדם להשאיר עליה את הכיסוי.

שמונה עשר כלי עץ ועור שהם טהורים

ממשיכה המשנה ומונה שמונה עשר כלים נוספים של עור ושל עץ שכולם טהורים, מקצתם מאותו טעם עצמו שראינו בכיסוי תיבת הבגדים, ומקצתם מטעמים שלהם.

• "כיסוי תיבה": כיסוי השייך לתיבה פשוטה.
• "כיסוי טני": הכיסוי הסוגר סל קלוע מקנים.
• "והמכבש של חרש": המלחצים שהנגר לוחץ בהם את מלאכתו.
• "והכסת שתחת התיבה": כרית העור שמניחים תחת תיבה של עץ שלא תירקב; "והקמרון שלה": הכיסוי הקמור שפורשים על אותה תיבה עצמה שלא ירדו עליה גשמים.
• "ואנגלין של ספר": מעטפת העור שהספר נתון בתוכה שלא יתקלקל.
• "בית הנגר": נרתיק העור של בריח הדלת; "בית המנעול": נרתיק העור של המנעול; "ובית המזוזה": התיבה של מתכת שנותנים בה את המזוזה.
• "ותיק נבלין": התיק של הנבל; "ותיק כנורות": התיק של הכינור. כל אחד מהם מגן על כלי המיתרים שבתוכו מפני קלקול.
• "והאימום של גודלי מצנפות": חתיכת העץ שעליה היו עושי המצנפות מעצבים את כיסוי הראש.
• "והמרקוף של זמר": דמות סוס של עץ שהיה הזמר משתמש בה בשעה שהיה שר.
• "ודבית של איילית": הכלי שהיתה מנגנת בו אישה שאומנותה קינה על מתים.
• "והגנוגנית העני": תרמילו של עני, שנותן בו את מעט אשר לו.
• "וסמכות המיטה": הסמוכות של עץ שמעמידים תחת מלבן המיטה להחזיקה.
• "ותפוס של תפילה": דפוס העץ שעליו היו מעצבים את בית התפילין.
• "ואימום של עושי סותות": הבובה שהיו אורגי הבגדים משתמשים בה, ועליה היו אורגים את הבגד.

"הרי אלו טהורים": כל אלו נשארים טהורים.

זה הכלל

"זה הכלל": חותמת המשנה בכלל שנאמר בשם רבי יוסי. "כל משמשי משמשיו של אדם", כל דבר המשמש דבר שהוא עצמו משמש את האדם, "בשעת מלאכה", ומתלווה אליו בשעה שהוא עושה את מלאכתו, "ושלא בשעת מלאכה", ולא פחות מזה בשעה שהוא בטל, "טמא", דבר כזה מקבל טומאה. וזהו בדיוק הטעם בכיסוי קופסת התכשיטים, שסוגרים אותו על הקופסא בין שיש דבר מונח בתוכה ובין שאין.

ולהיפך: "וכל שאינו", כל הנמצא עם הכלי האחר "אלא בשעת מלאכה", רק בשעה שאותו כלי עושה את מלאכתו ממש, "טהור", עומד מחוץ לדיני טומאה. כזה הוא כיסוי תיבת הבגדים, שאין בני אדם משאירים אותו על התיבה משאין בתוכה כלום.

בכלל אחד זה מבארת המשנה את כל הרשימה הארוכה שלפניה. תוספת הקשורה בכלי שלה בכל שעה נעשתה חלק מן הכלי ודינה כדינו; תוספת שאינה מופיעה אלא בשעת המלאכה לא הצטרפה אליו מעולם, והיא עומדת מחוץ לדיני טומאה לגמרי.