כלים, פרק י"ג, משנה ז. החלק הזה של המסכת עוסק בכלים המורכבים משני חומרים שונים, מקצתם מתכת ומקצתם עץ, והשאלה היא איזה חלק קובע את זהותו ההלכתית של הכלי. ההבדל למעשה גדול: כלי מתכת פשוט מקבל טומאה גם בלי בית קיבול, ואילו כלי עץ פשוט שאין בו בית קיבול אינו מקבל טומאה כלל. משנתנו מציגה כמה שילובים כאלה.
הקדום האשקלוני
המקרה הראשון עוסק בכלי שנקרא קדום. היה זה מוט של עץ שקבועים בקצהו אונקלים (ווים) של מתכת. על הווים הללו היו תולים כדי מים ומשאירים אותם תלויים באוויר הפתוח, כדי שהמים שבתוכם יתקררו. מוטות אלה נעשו בעיקר באשקלון, ולכן נקראו על שמה.
אומרת המשנה: "הקידומין האשקלונין שנשברו, והאונקלי שלהן קיימת, הרי אלו טמאין": מוטות אשקלוניים שנשברו, אך האונקלי שלהם נשארה שלמה, ווה אחת שעדיין קבועה בכל מוט, ממשיכים לקבל טומאה. הטעם הוא שהווה היא הנותנת לכלי את תכליתו. הווה היא העושה את המלאכה של החזקת הכדים, והמוט העץ משמש אותה. משנשארה ווה אחת במקומה, נחשב הכלי ככלי מתכת, ולכן הוא מקבל טומאה אף שהוא פשוט ואין בו בית קיבול.
מזלג או מסרק של עץ שיש בו שן אחת של מתכת
עתה עוברת המשנה לכלים העשויים כולם עץ: "המעבר, והמזרה, וכן מסרק של ראש". המעבר הוא קלשון של עץ. המזרה הוא מזלג של עץ שהשתמשו בו בגורן להפריד את התבואה מן הקש. מסרק של ראש הוא המסרק שאדם מסרק בו את שערו. ומה יהיה אם נשבר בכלי כזה חלק, "שניטלה אחת משיניהן", שאבדה אחת משיני העץ שלו, "ועשאן של מתכת", ובעל הכלי התקין במקומה שן של מתכת? בשלושתם ההכרעה היא "הרי אלו טמאין": כל אחד מהם מקבל טומאה.
אותו עיקרון של זיהוי החלק העיקרי פועל גם כאן. בקלשון או במסרק, השיניים הן למעשה כל הכלי, שכן הן העושות את המלאכה. לפיכך, כאשר שן אחת ויחידה עשויה מתכת ושאר השיניים עץ, כל הכלי נחשב כלי מתכת, ואותה שן אחת היא שעושה אותו מקבל טומאה.
תשובתו של רבי יהושע
רבי יהושע אינו מסכים לאף אחת מן ההכרעות הללו. המשנה מביאה את תגובתו על כל הרשימה: "ועל כולן אמר רבי יהושע: דבר חידוש חידשו סופרים". החכמים, לדעתו, חידשו כאן דבר חדש לגמרי. והוא ממשיך: "ואין לי מה אשיב", כלומר שאם יבוא אדם ויערער על ההלכה, אין בידו טענה שבה יוכל לקיים אותה. הוא אינו מוצא בהלכות הללו שום טעם שיהיה מוכן להגן עליו, שכן לדעתו הן אינן מתאימות לדרך שבה כלים כאלה פועלים באמת.
לשיטתו, כל הכלים הללו כלי עץ הם ואין באחד מהם בית קיבול, ולכן פשוט לא היו צריכים לקבל טומאה. נוכחותו של חלק מתכת אחד, ווה אחת שנשארה או שן אחת שהוחלפה, אינה מספיקה לשנות את מצבם. כדי שכלי כזה יקבל טומאה, לדעת רבי יהושע, היה צריך שחלק המתכת שבו יהיה משמעותי בהרבה מווה אחת או משן אחת.