כלים, פרק י"ח, משנה ו. המשנה ממשיכה את עיסוקו של הפרק במיטה ובחלקיה, ושואלת מה דינה של מיטה שכבר נטמאה טומאת מדרס כאשר הארוכות שלה נשברות ומוחלפות אחת אחר השנייה. השאלה איננה רק אם המיטה עדיין ראויה לשימוש, אלא אם המיטה העומדת לפנינו היא עדיין אותה מיטה שקיבלה בשעתה את הטומאה.
פותחת המשנה: "מיטה שהייתה טמאה מדרס", מיטה שנטמאה בטומאת מדרס, כלומר שזב או כיוצא בו שכיבתו מטמאה מדרס שכב עליה, ומחמת כן נעשתה אב הטומאה. עליה נאמרות ההלכות הבאות.
נשברה הארוכה הראשונה
"נשברה ארוכה ותיקנה, טמאה מדרס": אחד משני הקרשים הארוכים שלאורך צד המיטה נשבר, והכניסו קרש חדש במקומו הפנוי כדי שתחזור המיטה לשימושה. מעמדה לא נשתנה כלל: המיטה טמאה טומאת מדרס בדיוק כשהייתה קודם השבירה. שבירת קרש אחד אינה מספיקה לשנות דבר, שהרי כל שאר המיטה נשאר שלם כל אותו זמן. אותו הכלי עצמו שקיבל בשעתו את הטומאה עומד לפנינו, והחלפת חלק אחד אינה יוצרת עצם חדש.
נשברה הארוכה השנייה
"נשברה שנייה ותיקנה, טהורה מן המדרס": לאחר מכן נשברה גם הארוכה השנייה, ושוב תיקן הבעל את המיטה בארוכה חדשה. מעתה המיטה טהורה מטומאת מדרס ואינה עוד אב הטומאה.
לכאורה הדין תמוה, שהרי לא היה רגע שבו חדלה המיטה מלהיות ראויה לשימוש כמיטה. ואף על פי כן, עם החלפת הקרש השני נעלמה טומאת המדרס לחלוטין. הכלל שביסוד הדבר הוא זה: אנו בודקים מה נשאר מן המיטה המקורית, ושואלים אם אותו שיור לבדו היה עדיין מיטה הראויה לשימוש, והתשובה שלילית. שתי הארוכות המחזיקות את המיטה הן חדשות, ואף אחת מהן לא הייתה מעולם בכלל טומאת מדרס. וכיוון ששרידי המיטה הישנה אינם יכולים לעמוד כלל ככלי בלי שתי הארוכות החדשות הללו, רואה ההלכה את הדבר שלפנינו כמיטה שנולדה מחדש. מכאן ואילך אין בה טומאת מדרס.
ובכל זאת טמאה במגע
"אבל טמאה מגע מדרס": המיטה עדיין טמאה, אך בדרגה קלה יותר, ככלי שנגע בדבר שיש בו טומאת מדרס, ולפיכך היא ראשון לטומאה. עקוב אחר השלשלת בעיון.
- בתחילה הייתה המיטה אב הטומאה מחמת מדרס.
- לאחר השבירה הראשונה, כשהוכנס קרש חדש, טומאת המדרס של המיטה עמדה עדיין בתוקפה המלא, שהרי רק אחת משתי הארוכות נתחלפה. נמצא שהקרש החדש נגע באב הטומאה ונעשה ראשון לטומאה.
- עם שבירת הקרש השני פרחה טומאת המדרס, מן הטעם שנתבאר: אין זה עוד הכלי שנשכב עליו. אבל הקרש שהוכנס קודם לכן נשאר בדינו כראשון.
- כל שאר חלקי המיטה מחוברים לאותו קרש שהוא ראשון ומקבלים ממנו טומאה, ולפיכך המיטה המתוקנת עצמה ראשון.
במילים אחרות, יש כאן העברה. הטומאה עוברת מן המיטה המקורית אל הקרש החדש הראשון, ומאותו קרש אל המיטה המחודשת, ונמצא שמה שנשאר אינו מדרס אלא טומאת מגע בדרגת ראשון.
כששתי הארוכות נשברו קודם שתוקנה אחת מהן
"לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה השנייה, טהורה": אם עדיין לא תיקן את השבירה הראשונה עד שנשברה הארוכה השנייה, המיטה יוצאת טהורה לגמרי. משנשברה הארוכה השנייה, לא נשאר דבר שיכול לשמש כמיטה, ובאותו רגע פרחה ממנה כל טומאתה.
ההבדל למעשה בין המקרים תלוי בדיוק בעיתוי הזה. כאן, בשעה שהוכנסו הקרשים החדשים, לא היה עוד כלי טמא שיגעו בו, ולפיכך הקרשים החדשים לא נטמאו כלל. שתי הארוכות נשברו, המיטה חדלה מלהיות כלי, הטומאה פרחה, ורק אחר כך הוחלפו שתי הארוכות יחד. וכיוון שלא היה שם דבר טמא שיעביר טומאה אל הקרשים החדשים, אין כאן ראשון כלל, שלא כמקרה הקודם שבו הקרש המחליף הראשון אכן נעשה ראשון. מה שיוצא נחשב מיטה חדשה לחלוטין, טהורה מכל צד.